1

ביום 12.02.19 זיכיתי את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

להלן נימוקי הכרעת הדין:

כללי

1.      כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגה מעל המהירות המרבית המותרת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה. על פי עובדות כתב האישום ביום 12.03.18 נהגה הנאשמת בכביש 4 ק"מ 215 לכיוון צפון במהירות של 93 קמ"ש במקום 70 קמ"ש.

דיון והכרעה

2

2.      חומר החקירה בתיק הוגש ללא שמיעת העדים, והנאשמת בחרה שלא להעיד.

לא הוכחה כנדרש תקינות מכשיר המדידה

3.      תקינותו של מכשיר המדידה לא הוכחה לטעמי במידה הנדרשת לצורך ביסוס הרשעה מעבר לספק סביר.

4.      מטעם המאשימה הוגש הדו"ח ת/1 שבגב הדו"ח מפורטות בדיקות התקינות היומיות, אותן ביצע המפעיל בתחילת ובסיום המשמרת. בטבלת הבדיקות תחת סעיף 1 ציין המפעיל, כי בוצעה בדיקה עצמית "תקין". גם ביחס לבדיקת התצוגה נרשם "תקין".

עם זאת ביחס לבדיקת "תיאום כוונות" רק צוין, כי הבדיקה בוצעה, אך לא צוין, כי הבדיקה הייתה "תקינה". לא ניתן להסתפק בעצם קיום הבדיקה וחובה על המפעיל לציין אם הבדיקה הייתה "תקינה", כפי שציין ביחס לבדיקות האחרות.

5.      לאור האמור לעיל, לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר, כי נעשה שימוש במכשיר מדידה תקין, ודי בכך כדי להורות על זיכויהּ של הנאשמת. בהקשר זה יודגש, כי הראיה היחידה לביצוע העבירה המיוחסת לנאשמת הינה תוצאות מכשיר המדידה, ותנאי ראשון לאמינות המדידה הינו שימוש במכשיר מדידה תקין.

6.                                                                                                                                                     די באמור לעיל כדי להורות על זיכויהּ של הנאשמת.

מחדלים נוספים ברישום הדו"ח

7.                                                                                                                                                     בנוסף מפעיל מכשיר המדידה לא חתם על הפעולות אותן ביצע, ו"חתימת המפעיל" נותרה ריקה. כך גם לא צוין בדו"ח תאריך הסמכת המפעיל. מדובר בכשלים משמעותיים בפרט נוכח העובדה, שתיק החקירה הוגש בהסכמה ללא עדותו של המפעיל.

הימנעות הנאשמת ממתן עדות וגרסתה במעמד קבלת הדו"ח

8.                                                                                                                                                     ער אני לעובדה, שהנאשמת בחרה שלא להעיד, אך אין בכך כדי לרפא את הפגמים הקשורים בתקינות המדידה, ואין בהימנעותהּ של הנאשמת ממתן עדות כדי למלא את החסר בדו"ח.

9.                                                                                                                                                     כך גם אין בעובדה, שבמעמד קבלת הדו"ח הנאשמת אמרה לשוטר "לא שמתי לב, יצאתי לעקיפה" כדי להוות הודיה בעובדות כתב האישום.

10.                                                                                                                                                 לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירה, שיוחסה לה בכתב האישום.

3

המזכירות תשלח לצדדים עותק מנימוקי הכרעת הדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט , 26 פברואר 2019, במעמד הצדדים