1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 5.6.18 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות של 116 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש ונגזר עליו קנס בסך 800 ₪.

3.         המבקש הודה כי הזימון לדיון נמסר לו אך טען שנסע לשליחות מטעם המדינה בחודש מאי 2018 ולכן שכח את הדיון אליו זומן בחודש יוני באותה שנה. טען כי יש לו טענות הגנה ביחס לעבירה המיוחסת לו.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי בוצעה מסירה כדין למבקש עצמו, אשר חתום על אישור המסירה, וכי הוא לא הגיש כל בקשה לדחיית מועד הדיון.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובאישור המסירה לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

2

6.         משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון נמסר לידי המבקש עצמו אשר אף חתם עליו ואין כל מחלוקת בעניין זה. הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

מעבר לכך המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו ולא הסביר מדוע הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת בשלב מאוחר כל כך ביחס למועד מתן פסק הדין. בנוסף, לא מצאתי טענות הגנה אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה ולא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו יגרום עיוות דין למבקש.

7.         לאור כל האמור הבקשה נדחית.

8.         בנסיבות אלה ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע ההליכים בתיק, מיום 9.2.20, מבוטלת.

ניתנה היום, ח' ניסן תש"פ, 02 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.