1

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 18.9.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר ונגזר עליה קנס בסך 6,000 ₪.

3.         המבקשת טענה כי בשל תחלופת כוח אדם אצלה לא ידעה אודות מועד הדיון ואם בכלל התקבל במשרדה זימון לדיון. טענה כי בהיותה חברה להשכרת רכב, צי הרכב שלה מונה למעלה מ-30,000 כלי רכב, וכי קיימת אצלה מחלקה המטפלת בקבלת דו"חות והסבתם על שם שוכרי הרכב בנוהל מסודר ומאורגן. לאור האמור ביקשה כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין ועל הסבת הדו"ח על שמו של השוכר או לחילופין לקבוע דיון על מנת ליתן למבקשת יומה בבית המשפט על מנת לטעון טענותיה ולהציג מסמכים בדבר המחזיק ברכב ומבצע העבירה בפועל.

4.         המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

2

5.         לאחר ששקלתי טענות המבקשת החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         מועד הדיון נקבע בנוכחותן של שתי נציגות מטעם המבקשת בדיון מיום 7.3.17. כפי שציינתי בהכרעת הדין, המבקשת זומנה כדין לאחר שבדיון מיום 7.3.17, הובהר לנציגות המבקשת, כי ככל שהדו"ח לא יוסב ע"ש אחר, או שלא יתייצב בדיון אחר שיבקש להסב את הדו"ח
 על שמו, בהיעדר התייצבות תישפט המבקשת בהיעדרה.

8.         יחד עם זאת, המבקשת ביקשה להסב את הדו"ח וטענה כי יש בידיה מסמכים המוכיחים את זהות המחזיק ברכב ומבצע העבירה בפועל. בנסיבות אלה אני סבורה כי יש מקום ליתן לה יומה בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקשת בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

9.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, זאת בכפוף לחיוב המבקשת בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסכום של 1,000 ₪, אשר ישולם על ידי המבקשת עד ליום 1.8.18 שאחרת - יוותר פסק הדין על כנו.

עם ביטול פסק הדין ייקבע מועד לדיון הקראה.

            המזכירות תודיע לצדדים.

            לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ח, 20 יוני 2018, בהעדר הצדדים.

3