1

1.     לפניי בקשה לביטול כתב האישום מחמת התיישנות.

2.     כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשמת עבירה של נהיגה ברכב ואי ציות לאור אדום שהיה ברמזור בכיוון נסיעתה ותוך כדי גרימת הפרעה או סיכון לעובר דרך אחר, וזאת ביום 25.2.19 בשעה 17:27 בכביש 22, ק"מ 5.2.

3.     בדיון ביום 10.3.22 טען ב"כ הנאשמת להתיישנות. לטענתו, העבירה בוצעה ב-25.2.19 ואילו כתב האישום הוגש ביום 14.5.20. מכיוון שחלפה שנה, יש מקום, לשיטתו, לביטול כתב האישום.

2

4.     בתגובתה בכתב של ב"כ המאשימה מיום 22.3.22 היא ציינה כי ביום 21.4.19 נערכה הודעת תשלום הקנס המקורית ונשלחה בדואר רשום למר חסן אבו חג'ול לכתובתו הרשומה שבשפרעם, ואילו ביום 18.5.19 הוגשה בקשה להסב את הדו"ח ע"ש הנאשמת, החתומה ע"י הנאשמת (הבקשה צורפה כנספח תגובת המאשימה). לדברי ב"כ המאשימה, ביום 5.6.19 נשלחה בדואר רשום הודעת תשלום הקנס ע"ש הנאשמת לכתובתה הרשומה, ואילו ביום 9.1.20 נשלח לנאשמת בדואר רשום דו"ח הזמנה לדין, שחזר ביום 28.2.20 בציון "נמסר ליעדו". עוד היא ציינה כי על-פי סעיף 225א(א) לחסד"פ ניתן להמציא במקרה הנדון את הודעת תשלום הקנס תוך שנתיים מביצוע העבירה, ועל כן הם נשלחו בתוך המועדים הקבועים בחוק. משכך, היא ביקשה לדחות את הבקשה.

5.     בחינת המסגרת הנורמטיבית מעלה כי אכן, לפי סעיף 225א(א) לחסד"פ, "... בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה... ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה... ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה".

6.     במקרה שלפנינו, כעולה מתגובת המאשימה ומהנספחים המצורפים לה, הודעת תשלום הקנס המקורית נשלחה למר חסן אבו חג'ול וביום 18.5.19 הוא ביקש להסב אותה לנאשמת בתיק זה, ומשכך חלה בעניינו הוראת סעיף 225א(א) לחסד"פ. מתגובת המאשימה עולה כי דו"ח ההזמנה לדין נשלח לנאשמת בדואר רשום ונמסר לה ביום 28.2.20, כך שטרם עברו שנתיים ממועד ביצוע העבירה ביום 25.2.19, וזאת במסגרת המועדים הקבועים בחוק.

7.     לאור האמור, אינני מקבלת את טענת ההתיישנות בעניין העבירה נשוא כתב האישום ומורה שעל הנאשמת ליתן תשובתה לכתב האישום.

8.     לצורך העניין, נקבע להקראה נוספת ביום 14.7.22 בשעה 12:20.

9.     המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשפ"ב, 24 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

3