1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש ביום 17.6.2019.

המבקש קיבל דו"ח המייחס לו עבירה של עקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בתאריך 6.5.2019.

ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט , נשפט בהעדרו ונגזרו עליו פסילה של 3 חודשים וקנס בסך 1,000 ₪.

טענות הצדדים

2

טענות המבקש

המבקש כפר במיוחס לו, טען כי הדגיש בפני השוטר במועד קבלת הדו"ח כי לא ביצע את העבירה והוסיף כי קיימים עדים, לרבות עד ניטרלי, שמוכנים להעיד ולחזק את גרסתו.

המבקש טען כי ביקש מעורך דינו לדחות את הדיון שנקבע ליום 17.6.2019 עד שישלים את תשלום שכר טרחתו. אולם, משנעצר המבקש על-ידי המשטרה מספר ימים עובר להגשת בקשה זו, הודע לו על הפסילה שהוטלה עליו.

לטענת המבקש נגרם לו נזק חמור מגזר הדין, שכן אם היה מתייצב לדיון שנקבע בעניינו ועמדתו הייתה נשמעת, קיים סיכוי סביר בהחלט כי תוצאת המשפט הייתה שונה.

המבקש טען כי אין המדובר בעבירה שלצדה קבוע עונש של פסילת מינימום, שכן היא אינה מנויה בתוספת הראשונה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

המבקש הוסיף וטען כי הינו בעליה של רשת מזון באזור באר שבע וכי הוא זקוק מאוד לרישיונו לשם פרנסתו ופרנסת בני משפחתו.

טענות המשיבה

המשיבה טענה כי המבקש מבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו בשל העובדה כי שכח ו/או טעה ולא התעדכן על-ידי בא כוחו באשר למועד הדיון שנקבע בעניינו. לטענת המשיבה בעניין זה נפסק לא פעם כי שכחה או בלבול אינם מצדיקים ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם.

המשיבה הוסיפה כי על המבקש הושת העונש המינימאלי של פסילת המינימום הקבועה בחוק לצדה של העבירה דנן, כך שלא נגרם למבקש עיוות דין.

דיון והכרעה

סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע, כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (29.12.09) בו נקבע כי:

3

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

המבקש טען כי סמך על כך שעורך דינו ידחה את מועד הדיון שנקבע ליום 17.6.2019 ומשכך לא התייצב באותו היום.

המבקש קיבל לידיו, הזמנה לדין וכתב אישום במועד ביצוע העבירה בה צוין כי הוא מוזמן להתייצב בבית המשפט ביום 17.6.2019 בשעה 8:30 על מנת להישפט בגין העבירה. זאת ועוד, המבקש עצמו לא טען כי לא ידע על מועד הדיון שנקבע בעניינו.

ברע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל מיום 2.10.2003 נקבע כי אין בטענתו של מבקש באשר לטעות של עורך הדין או חוסר הבנה בינו לבין עורך דינו בכדי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו:

"שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון... דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו".

כמו כן, המבקש לא ציין בבקשתו את שמו של עורך דינו ולא צירף תצהיר מטעמו לתמיכה בטענותיו.

אולם גם אם ביקש המבקש מעורך דינו לדחות את מועד הדיון, היה עליו לוודא כי הדיון שנקבע ליום 17.6.2019 נדחה וכי לא מוטלת עליו החובה להתייצב ביום זה. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

לפיכך, אני קובעת כי ההזמנה לדין הומצאה למבקש כדין וכי לא קיימת בידי המבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

חשש לעיוות דין

4

ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל מיום 27.5.2018).

המבקש כפר במיוחס לה וטען כי קיימים עדים, לרבות עד ניטרלי, שמוכנים להעיד ולחזק את גרסתו.

אין די בעצם כפירה בביצוע העבירה כדי להקים טענה של עיוות דין. יתרה מכך גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו, מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש. קבלת טענה זו משמעותה כי כל מי שיש לו הגנה טובה יכול שלא להופיע לדיון שנקבע בעניינו ולאחר הרשעתו וגזירת דינו יוכל לגרום לביטולו של גזר הדין (ע"פ 2119/02 כהן עופר נ' מדינת ישראל (14.4.2002), רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (23.2.2004)).

טענת המבקש בנוגע לקיומם של העדים שיכולים לחזק את גרסתו הינה טענה כללית ואינה כוללת פירוט באשר לזהותם, מיקומם בעת ביצוע העבירה והפרטים שיכולים לספק באשר לעבירה המיוחסת למבקש. לא זו אף זו, המבקש אף לא צירף לבקשתו תצהיר מטעמם של אותם העדים בדבר נכונותם להעיד בבית המשפט.

משכך, אני קובעת כי טענתה של המבקש לפיה לא ביצע את המיוחס לו אינה מהווה חשש לעיוות דין המצדיקה את ביטול פסק הדין.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אלול תשע"ט, 01 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.