לאחר עיון בבקשה, ובתגובת המשיבה, שמתנגדת לה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית, מהטעמים הבאים:

א. בקשה זו יש להגיש בתוך 30 יום, מיום שהומצא למבקש פסק הדין. בענייננו, פסק הדין הומצא למבקש ביום 22.8.22 כדין. עיון באישור המסירה של פסק הדין מעלה שהומצא, בהעדרו, לאשתו, לילה, שגרה עמו, חתום על ידי הדוור, ומכאן שמדובר במסירה כדין. הבקשה שלפני הוגשה ביום 28.12.22, כארבעה חודשים לאחר מכן, ללא שהונחו טיעונים שיש בהם כדי להצדיק השיהוי בהגשת הבקשה. עקרון סופיות הדיון, בפרט בעבירות תעבורה, מסוג אלה, חשוב, ואין מורים, על דרך השגרה, על ביטולו של פסק דין חלוט.

ב. כעולה מהבקשה להישפט שהגיש המבקש, אותה צרפה המשיבה, ההזמנה לדיון נשלחה לכתובתו של עורך הדין, שהגיש את הבקשה להישפט מטעם המבקש, ושפרטיו צוינו בבקשה להישפט. כעולה מאישור המסירה של ההזמנה לדיון, זו חזרה כנמסרה לידי הנמען הרשום, עורך הדין שכאמור צוין בבקשה, חתומה על ידי הדוור, מיום 2.6.21. בנסיבות אלה, קיימת חזקת מסירה, ומדובר בהמצאה כדין של ההזמנה לדיון. משלא התייצב המבקש לדיון, נשפט בהעדרו כדין.

ג. אשר לעיוות הדין, המבקש כופר בביצוע העבירה ומונה שורה של כשלים שלשיטתו נפלו בדוח. עיון בדוח מעלה שהשוטרת רשמה בפרוטרוט את אופן זיהוי העבירה. כך, לדבריה, בעת שנהגה בניידת סמויה, על כביש 805, לכיוון כיכר ראשונה בסכנין, באיטיות, על נתיב שמאל, מבין 2 נתיבים, שהופך לנתיב אחד, לפני הכיכר, הבחינה ברכב המגיע בנסיעה, בכיוון הנגדי, ודרך חלון נהג, בעל ציפוי קל, שניתן לראות דרכו את המתרחש ברכב, הבחינה בנהגו אוחז ביד שמאל טלפון בגובה פיו. השוטרת ציינה שהבחינה בלוחית הזיהוי של הרכב ובנהג, ושהרכב נכנס לכביש גישה לכיוון חנויות ומיד ביצעה פרסה בכיכר. עוד ציינה כי נותק קשר עין שחודש עם הפרסה, בעת שהרכב נכנס לחניה, וכי הגיעה מאחורי הרכב וניגשה לנהג. כן ציינה אור יום, מזג אויר נאה, ראות טובה מאוד, ושהוסברה לנהג מהות העבירה, והנהג היה לבדו.

תגובת הנהג בדוח תומכת בדוח. בתגובתו הראשונית של הנהג בדוח צוין: "אני הורדתי ל2 שניות מהתפסן בשביל לענות לבחורה הזאת". בתגובה משנית צוין: "אני לא דיברתי ולא החזקתי אני יטרטר אותך לבית משפט ואני עורך דין אגב נראה כמה את חכמה. היה מוחזק על תפסן שנכנסתי וקיבלתי שיחה אחרי שעצרתי". בנסיבות אלה לא הוכח קיומו של עיוות דין.

ד. אשר לעונש, גם כאן לא הוכח קיומו של עיוות דין. המבקש הורשע בעבירה של אחיזה או שימוש בטלפון, בנהיגה, שלא באמצעות דיבורית, ונדון לפסילה על תנאי, בת חודשיים, למשך שנתיים, וקנס בסך 2,000 ש"ח. כעולה מפרוטוקול הדיון המבקש נוהג משנת 1993, וצבר לחובתו 53 הרשעות קודמות, 6 בעבירה דומה, ו-2 בגין אי החזקת הגה בשתי ידיים. הענישה היא מידתית וסבירה בנסיבות העניין.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"ג, 12 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.