1

לפני בקשה לביטול חוב פיגורים שהצטבר על קנס שהושת על הנאשם ( להלן- המבקש).

המבקש נשפט בהיעדרו והושת עליו קנס בסך 1700 ₪. כ- 3 חודשים לאחר מועד מתן גזר הדין עתר המבקש לפרוס את הקנס לתשלומים . התביעה הסכימה לבקשה והקנס נפרס לתשלומים כפי שנקבע בהחלטה מיום 20.3.18. בהחלטה האחרונה צוין במפורש כי המבקש אחראי לסור למזכירות בית המשפט על מנת לקבל שוברים לתשלום הקנס. 8 חודשים לאחר מתן ההחלטה שב המבקש ופונה לביטול חוב הפיגורים ופריסת הקנס מחדש. הוא מנמק את בקשתו בכך שרעייתו הייתה בשמירת הריון ונזקקה להשגחה צמודה.

עד כאן הרקע לבקשה ומכאן הכרעתי.

2

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה. משעה שהמבקש נשפט בהיעדרו סברתי כי ראוי בנסיבות הללו לאפשר לו להישמע לעניין העונש ולו על דרך של פריסת הקנס לתשלומים. עם זאת הוריתי במפורש כי על המבקש לקבל שוברי תשלום ממזכירות בית המשפט. מדברים אחרונים אלה משתמע או אמור להשתמע ללא צל של ספק כי המבקש לשלם את שוברי התשלום כסדרם על פי המועדים שצוינו בהחלטה מיום 20.3.18. המבקש לא עמד בתשלומים. טענתו כי הדבר נובע ממצבה של רעייתו נטענה בעלמא מבלי שהובאה אסמכתא למצבה הרפואי הנטען של רעייתו. זאת ועוד, גם אילו הייתי מניח לטובת המבקש כי מצבה של רעייתו הוא כפי שנטען שהוא, אני סבור כי גם אז לא הייתה מניעה מצד המבקש להתפנות למשך פרק זמן קצר מענייניו על מנת לשלם את שוברי תשלום הקנס במועדם.

לאור כל זאת ומשעה שהמבקש קיבל הזדמנות לשלם את הקנס במועד אך לא השכיל לנצל הזדמנות זו ואף לא נימק מחדל זה באופן ראוי - אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.