1

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 14.12.16 בהיעדרו של הנאשם. ב"כ הנאשם לא חלק על העובדה שידע על מועד הדיון, אלא טען שנוכח העובדה שהגיש בקשת דחייה באותו יום, סבר כי בית המשפט ייעתר לה ובהתאם לא התייצב לדיון. המאשימה מתנגדת לבקשה.

הנאשם ידע על מועד הדיון ואין בעובדה ששלח בקשת דחייה כדי להצדיק את אי התייצבותו. היה על הנאשם לברר תוצאות בקשתו ולא להחליט על דעת עצמו שלא להתייצב לדיון. יודגש, כי החלטה בבקשתו ניתנה עוד באותו היום, החלטה לפיה הדיון לא נדחה. ראה בהקשר זה רע"פ 6436/07בנימיןבןנתןנ' מדינתישראל , שםחזרביתהמשפטעלהקביעהלפיהבעלדיןאינורשאילעשותדיןלעצמוולהניחכיבקשתותיענהבחיוב.

גם לגופו של עניין, הנאשם לא העלה כל טענת הגנה ולא טען כי לא נהג ברכב או כי חגר חגורת בטיחות בזמן ביצוע העבירה. בהקשר זה לא די בכפירתו הכללית במיוחס לו כדי להצדיק את ביטולה של הכרעת דין שניתנה בהיעדר.

2

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם לנאשם עיוות דין באם פסק הדין יוותר על כנו ובהתאם אני דוחה את הבקשה ומבטל את החלטת עיכוב ביצוע גזר הדין.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ז, 07 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.           /