1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 15.3.18 בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא פוליסת בטוח תקיפה, ארוע מיום 18.1.18 .

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

המבקש טען כי נשפט על עבירה שכלל לא ביצע וכי לא מדובר ברכב שלו.

ואולם, הדוח שהמבקש קיבל מהוה כתב אישום והזמנה לדין על קבלתה חתם . על גבי הדוח מופיע מועד הדיון אליו הוזמן.

2

העובדה שהנאשם אינו בעלים של רכב אינה רלונטית שכן ניתן לנהוג ברכב של אדם אחר.

הנאשם לא התייצב לדיון ועל כן נשפט בהיעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

אין סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות ( עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י ).

סעיף 130 לחסד"פ קובע את הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהיעדר ( עיין גם עמדת בית המשפט עליון ברע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל ].

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המפורט בבקשה דנן אינו עונה לדרישות הפסיקה.

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

אין הגנה לגופו של ענין.

רישיון הנהיגה של הנאשם פג תוקף ולא חודש כפי שעולה גם מתגובת המאשימה ואשור רשות הרישוי. בנסיבות גם נהג ללא ביטוח.

אין עיוות דין . לנאשם עבירות דומות.

העונש שהוטל הולם את העבירות וחומרתן ונסיבות עושה העבירה .

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ל' סיוון תש"פ, 22 יוני 2020, בהעדר הצדדים.