1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 26.9.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בזמן נהיגה ונגזר עליו קנס בסך 1,100 ₪.

3.         המבקש טען באמצעות ב"כ כי הזימון לדיון לא התקבל לידיו וכי בעת קבלת הזימון שהה בחו"ל. טען כי פנה ליעוץ משפטי כשנה טרם מועד הדיון ובעקבות הייעוץ שקיבל הגיש בקשה להישפט. טען כי לא התכוון להיעדר ממשפטו שכן הגיש בקשה להישפט ושכר שירותי עו"ד וכי סיכויי הגנתו טובים שכן קיים נהג אחר שמודה בביצוע העבירה. ביקש לקבל יומו בבית המשפט וטען כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין.

2

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הזמנה לדין נמסרה לידי הנמען כפי שעולה מאישור המסירה. טענה כי המבקש לא העלה טענה שעניינה עיוות דין וכן לא העלה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

5.         בהחלטתי מיום 14.1.18 קבעתי כי על המבקש לצרף אישור כניסה ויציאה לארץ, המעיד על שהייתו בחו"ל במהלך כל התקופה האמורה בבקשתו. בנוסף קבעתי כי יתייחס בתצהיר לאישור המסירה כפי שנסרק לתיק בית המשפט. כמו כן ציינתי כי מייפוי הכוח אשר נסרק לתיק עולה כי המבקש שכר שירותי ייצוג משפטי רק לאחר מתן פסק הדין בהיעדרו.

6.         ב"כ המבקש בתגובתו מיום 4.2.18 צירף אישור יציאה מן הארץ על פי חתימת דרכון רשמית של בקרת הגבולות מיום 6.10.16, ואישור כניסה לארץ על פי רשומת משרד הפנים (נתב"ג) מיום 4.10.17. טען כי על פי אישורים אלו, הוכח כי המבקש שהה מחוץ לגבולות המדינה בתקופה האמורה בבקשה. באשר לאישור המסירה, טען כי למבקש או למי מטעמו לא נמסר הזימון כדין וכי לא ידוע למבקש מי הגורם אשר קיבל לידיו הזימון, וכן כי לא ניתן ללמוד דבר מאישור המסירה פרט לכך שהתבצע ביום 7.5.17. טען כי אמנם ייפוי הכוח נחתם סמוך להגשת הבקשה אך זאת בהתאם לסיכום בין המבקש לב"כ כי רק לאחר שיתקבל הזימון לדיון יסור המבקש לב"כ וייחתם ייפוי הכוח.

7.         המשיבה בתגובתה עמדה על התנגדותה לבקשה. טענה כי קיים אישור מסירה כדין וכי המבקש לא צירף התייחסותו לאישור המסירה בתצהיר בהתאם להחלטת בית המשפט.

8.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה.

9.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

10.       משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

3

מאישור המסירה עולה לכאורה כי ההזמנה לדין נמסרה לידי הנמען הרשום אשר חתם על גבי אישור המסירה, וכי המסירה בוצעה בתאריך 7.5.17. המבקש הגיש אישורים בדבר כניסה ויציאה מן הארץ המוכיחים כי שהה בחו"ל מתאריך 6.10.16 ועד תאריך 4.10.17, ומכאן ניתן להסיק כי לא הוא חתם על אישור המסירה. המבקש גם טען כי לא ידוע לו מי חתם בשמו על אישור המסירה, ובנסיבות אלו הוא או ב"כ לא ידעו אודות מועד הדיון. טענות אלה אמנם לא נתמכו בתצהיר, אך אני סבורה כי ניתן להסתפק באישורים שצירף המבקש אודות תקופת שהותו בחו"ל על מנת להפריך את חזקת המסירה.

11.       המבקש הציג טענת הגנה לפיה אדם אחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. אף שלא ברורה הטענה הזו, בשים לב למהות העבירה, במכלול הנסיבות אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין.

12.       סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין שניתן ביום 26.9.17 על כל החיובים הנובעים ממנו.

13.       נקבע להקראה ליום 11.10.18 בשעה 09:30. התייצבות הנאשם חובה.

            המזכירות תודיע לצדדים ותזמנם בהתאם.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ח, 05 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.