1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 11.9.19 בגין עבירה מיום 12.12.18 בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

המבקש הגיש בקשה להישפט והזמנה לדיון נשלחה והתקבלה ביום 30.1.19 כעולה מאישור המסירה שבתיק.

אין מחלוקת כי המבקש ו/או ב"כ ידעו על מועד הדיון .

ואולם המבקש ו/או מי מטעמו לא התייצב לדיון ועל כן המבקש נשפט בהיעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

2

אמנם מטעם המבקש הוגשה ביום הדיון בקשה לדחיית מועד קרי ברגע האחרון, ואולם אין זה מובן מאיליו שבית משפט נענה לבקשה לדחיית מועד והיה על המבקש או מי מטעמו להתחקות אחר גורל הבקשה.

למבקש היה פרק זמן בן כ 7 חודשים להתייעץ אך הוא בחר לפנות לעו"ד ברגע האחרון.

יתר על כן כל עוד לא ניתנה החלטה בבקשת הדחייה היה על המבקש להתייצב ולא לעשות דין לעצמו.

גזר הדין נשלח אל המבקש בדואר רשום ואין חולק כי התקבל על ידו כבר ביום 26.9.19, כפי שעולה מסעיף 8 לתצהיר המבקש.

המבקש הגיש הבקשה בשיהוי של כ 7 חודשים ללא הסבר מניח את הדעת כאשר בקשה לבטול פסק דין יש להגיש בתוך 30 יום ממועד קבלתו ( עיין סעיף 130 לחסד"פ ).

לענין השיהוי עיין ע"פ 4474/05 רובין נ' מדינת ישראל (30.5.05), רע"פ 511/10 אבואלמוהנד נ' מדינת ישראל (25.1.10), רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל (8.3.11), רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11), רע"פ 8653/13 לוי נ' מדינת ישראל (8.1.14), רע"פ 7018/14 טיטלבאום נ' מדינת ישראל (31.10.14), עפ"ת 20401-07-13 סל אבו נ' מדינת ישראל (9.9.13) ( שיהוי שלוש שנים, עבירת שכרות) ].

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה .

טענה כי אולי בתו של המבקש שיחררה את החגורה אין בה כדי להניע את ההליך מחדש.

למבקש 36 הרשעות קודמות כולל דומות ללמד כי מזלזל בחוקי התעבורה ובצורך להטיח את בטיחותו ובטיחות נוסעיו .

העונש שהוטל הולם את העבירה ועושה העבירה.

אין עיוות דין . הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב סיוון תש"פ, 04 יוני 2020, בהעדר הצדדים.