1

בפני בקשה לחישוב את תקופת פסילת רישיון הנהיגה שהושת על המבקשת החל מיום 30.1.17 שהוא לטענת המבקשת יום מתן גזר הדין שניתן לטענתה ללא נוכחותה.

לטענת המבקשת רישיונה הופקד במשטרה לאחר שנפסל על ידי קצין משטרה ולכן היא סברה כי עליה להמתין שיחלפו 24 חודשי פסילה שנגזרו עליה. כמו כן לטענתה היא לא נהגה במשך כל התקופה וכיום לאחר שתוקן החוק היא תוכל לחדש רישיונה חרף תיקי ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה

2

כנגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

בניגוד לטענת המבקשת, ביום 19.10.17 התקיים דיון בנוכחותה במסגרתו הודתה המבקשת בעובדות כתב האישום ובמסגרת הסדר טיעון נגזרו עליה 24 חודשי פסילה בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית ופסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים.

לבקשת הנאשמת ובהסכמת המאשימה נדחה המועד להפקדת הרישיון -90 ימים ובגזר הדין נקבע כי עליה להפקיד רישיונה או אישור משרד הרישוי על העדר רישיון במזכירות בית המשפט עד ליום 21.1.18.

ההלכה היא כי מלאכת חישוב הפסילה מצויה בסמכותה של רשות הרישוי.

בבש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל מיום 14.4.2014 קבע בית העליון, כי מלאכת החישוב של ימי פסילת רישיון נהיגה נתונה בידי רשות הרישוי, שכן זהו הגורם המקצועי שבידיו מצוי כלל החומר וכי הוא בעל מומחיות וניסיון בכל הקשור לעניין זה. עוד נקבע כי הביקורת השיפוטית על החלטת רשות הרישוי נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

בע"פ 7323/19 אחמד אבו שריפה נ' מדינת ישראל מיום 10.2.2020 קבע בית המשפט העליון, בהסתמך על הלכת ג'אבר, כי הגורם המוסמך לדון בכל בקשה הנוגעת לפסילה הינו רשות הרישוי וכי השגה על החלטה זו ניתן להגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים.

בית המשפט העליון הדגיש כי בניגוד לטענת המערער, אין הבחנה בין בקשה שעניינה בחישוב מתמטי וטכני של ימי הפסילה לבין בקשה "מהותית" שעניינה בהכרה בפסילה.

נוכח הלכת בית המשפט העליון לפיה כל בקשה הקשורה לחישוב פסילת רישיון, טכנית ומהותית, נתונה בסמכות רשות הרישוי אני קובעת כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בבקשתה של המבקשת.

הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"ב, 12 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.