1

לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ביום 10.03.22.

המבקש, באמצעות בא כוחו, טוען כי לא זומן לדיון שהתקיים ביום 10.03.22.

המבקש כופר בביצוע העבירה המיוחסת, המדובר בכפירה כללית.

המבקש טוען כי בכפר מגוריו ישנם מספר תושבים עם שמות זהים, וככל שהייתה מסירה של הזימון לדיוןאזי ייתכן וזה נמסר לאחר בעל שם זהה.

המשיבה התנגדה למבוקש.

2

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

עובדות הצריכות לעניין:

א.    פסק הדין ניתן בהיעדר התייצבות לדיון ביום 10.03.22.

ב.     אישור המסירה הסרוק לתיק בית המשפט, על פיו פסק הדין נמסר לידי בגיר המתגורר עם המבקש ביום 24.03.22.

ג.       הגשת הבקשה דנן ביום 14.06.22.

אמנם מעיון באישור המסירה הסרוק לתיק עולה כי נקובה על גביו העילה "מען בלתי מספיק", אלא שנתון זי אינו מספק לצורך קבלת הבקשה, ואפרט מדוע להלן.

לציין, כי המבקש אמנם טען כי "ישנם סיכויים טובים להגנתו", אלא שאלה לא פורטו בבקשתו.

לעניין זה יצויין כי כפירה כללית אינה מספקת לצורך ביסוס טענת חשש לעיוות דין (ראה בעניין זה רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.9.2017)).

עוד יצויין, כי ממועד מסירת פסק הדין למבקש ועד למועד הגשת בקשה זו, חלפו מעל 30 ימים, וזאת בניגוד למועדים הנקובים בסעיף 130(ח) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], תשמ"ב-1982 משכך, ובהיעדר הסכמת המשיבה, אין לי אלא לדחות את הבקשה.

ויודגש- המבקש לא פירט הכיצד ומתי נודע לו על מתן פסק הדין, ולא נטען דבר כנגד אישור מסירתו.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס המקורי ישולם עד ולא יאוחר מיום 22.09.22.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשפ"ב, 26 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

3