1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 30.10.17 בהעדר. התביעה מתנגדת לבקשה.

2.     המבקש הורשע בהעדרו בעבירה של נהיגה במצב השולל שליטה ברכב, בניגוד לתקנה 26(4) לתקנות התעבורה. גזר הדין נשלח כדין כולה מאישור המסירה שבתיק.

3.     בקשה זו הוגשה בשיהוי ניכר, כתשעה חודשים לאחר מועד גזר הדין. אין הסבר לשיהוי.

4.     למבקש נמסר דוח המהווה הזמנה לדין.

2

5.     בבקשה דנן, המבקש טוען, כי לא קיבל הזמנה לדיון. בהינתן כי המבקש חתם על ההזמנה לדין - לא מצאתי ממש בטענה כי לא ידע על מועד הדיון. ההליך החל במועד מסירת כתב אשום והזמנה לידי המבקש - ב 4.8.17 קרי במועד ביצוע העבירה ועל כן מועד פתיחת התיק במערכת בתי המשפט פורמלית אין בו כדי לאיין את ההזמנה שנמסרה לידי המבקש.

6.     משהמבקש לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו, הוא נשפט בהעדר כדין שכן אי התייצבות, רואים אותה כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

7.     אין המפורט בבקשה כדי לענות לכללים שנקבעו ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , וע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18) ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

8.     אין הגנה לגופו של עניין , אמירה כללית על "טענות הגנה טובות" מבלי לפרטן, אין בה כדי להניע את ההליך הפלילי מחדש.

9.     אין עיוות דין, העונש שנגזר על המבקש הולם את העבירה.

10. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהעדר הצדדים.