1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 28.10.19 בגין עבירה של נהיגה,

כשרשיון הרכב פג תוקף ב 18.2.17.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

הדוח שהמבקש קיבל לידו מהוה כתב אישום והזמנה לדין על גביו מופיע מועד הדיון אליו הוזמן.

נטען בבקשה כי מועד הדיון היה מטושטש , ברם עיון בדוח מלמד כי תאריך הדיון היה קריא והיה על המבקש להתייצב.

אם אכן המועד לא היה ברור ניתן היה לברר מול המשטרה או מול עמדת המידע של בתי משפט.

המבקש בחר להתעלם מהזימון כ 7 חודשים ומטעמים השמורים עימו לא התיצב לדיון, שהיה קבוע ל 28.10.19 .

אין סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות .

2

במקש לא התייצב לדיון ועל כן נשפט בהיעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ ( עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י ).

סעיף 130 לחסד"פ קובע את הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהיעדר ( עיין גם עמדת בית המשפט עליון ברע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל ].

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המבקש בחר להתעלם מהדוח ומהזימון ורק בחלוף כשמונה חודשים ממועד הדיון הוגשה הבקשה, לטענת המבקש זו הוגשה לאחר שנודע לו על גזר הדין במשרד הרישוי.

עוד נטען כי למבקש נסיבות אישיות לא פשוטות הנובעות ממצבו המשפחתי ( סכסוך בינו לבין גרושתו).

נסיבותיו האישיות של המבקש דוקא מחייבות אותו נקיטת משנה זהירו כמו למשל בדיקת המועד אם אכן לא היה נהיר לו או עידכון כתובת אם עזב את הדירה בה התגורר טרם נפרד מאשתו.

לגופו של ענין טוען המבקש כי יש בידו אישור מכון רישוי המאפשר לו לנהוג ברכב לצורך תיקונים ועל כן לדידו טעה השוטר כשייחס לו הדוח.

דא עקא, אישור מכון הטסטים איפשר תנועה לצרכי תיקונים ואלו המבקש נתפס נוהג בערב בשעה 19:13 . לא נטען ולא צורפה אסמכתא שהנסיעה המדוברת היתה לצורך תיקון.

יתר על כן , אשור מכון רישוי על טסט אינו תחליף לרשיון רכב שצריך לשאת הן חותמת כשירות אך גם חותמת תשלום אגרה .

המבקש היה צריך להמציא אישור רשות הרישוי כי רשאי היה לנהוג ברכב ביום הארוע ובשעת הארוע וכי רישיון הרכב היה בתוקף אך הוא לא המציא אישור על מצב הרישיון מרשות הרישוי ליום העבירה.

מכאן, אין הגנה לגופו של ענין.

העונש שהוטל על המבקש אינו חמור ואף נוטה לקולא בשים לב לרכיבי גזר הדין על אף משך זמן פקיעת רישיון רכב מ 2017, קיומן של עבירות דומות ועמדת המאשימה לעונש אשר עתרה, בין היתר, לפסילה בפועל.

3

אין עיוות דין .

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ה' אלול תש"פ, 25 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.