1

1.      בפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 4.9.22 בו הורשע המבקש בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 85(א)(4) לתקנות התעבורה ונגזרו עליו עונשי חודש פסילה מותנית לשנה וקנס כספי בסך 700 ₪.

2.      בחלוף חודש ימים הוגשה בקשה זו ובה נטען כי דבר הדואר המורה על זימון המבקש למשפט נשלח שלא למען אליו נתבקש מפנ"א לשלוח -הוא מענו של ב"כ המבקש, אלא למען המבקש. בכך נטען, קיים פגם במסירה כדין, שאינו תלוי במבקש ומטם זה יש להורות על ביטול פסק הדין.

3.      לתמיכה בטענה זו לא צירף המבקש את התכתובת של בא כוחו למפנ"א אלא צורפו תשובות מפנ"א למבקש שנשלחו, עפ"י עיון בהן, לת.ד. 147 אום אל פאחם.

2

4.      מעיון ביפוי הכח שהוגש מטעמו של ב"כ המבקש לתיק עולה כי כתובתו אכן הינה ת.ד. 147 אום אל פאחם ועל כן אין ממש בטענת המבקש שכן עדכוני מפנ"א נשלחו לכתובת בא כוחו בדיוק כפי שביקש.

5.      דבר הדואר אשר נשלח כאמור למען ב"כ המבקש חזר מסיבת "לא נדרש". אף מסיבת חזרת דבר הדואר כ"לא נדרש" יש לדחות הבקשה. "תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד - 1974 (להלן: "התקנות"), קובעת, כי בעבירות תעבורה עליהן חל סעיף 239 א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ") ובעבירות קנס, רואים את ההודעה על ביצוע העבירה או ההודעה לתשלום קנס כאילו הומצאה כדין בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, "זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מלקבלן". משמעות אישור המסירה בו מצוין כי הדואר "לא נדרש", כשמה כן היא, שהמערער לא ניגש לדואר ולמעשה נמנע מלדרוש את הדו"ח שנשלח אליו בדואר רשום. מכאן הנטל עובר למערער להראות כי מחדלו אינו תוצאה של הימנעות מכוונת, אלא כי מדובר בסיבות שאינן תלויות בו. המערער בענייננו, לא עשה דבר וחצי דבר כדי לברר את נסיבות המסירה הנטענת מול הדואר".

וראה עפ"ת (מחוזי חיפה) 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל, כבוד השופט סלאמה מיום 24.10.22.

6.      אשר על כן הבקשה לביטול פסק דין נדחית.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"ג, 27 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.