1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

בתאריך 5.8.20 נשפט הנאשם בהיעדרו, בגין נהיגה בשכרות, ונדון ל- 24 חודשי פסילה בפועל, קנס בסך 2,500 ₪ ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים. הנאשם נשפט בהיעדרו לאחר שלא התייצב, למרות שנכח בדיון הקודם והמועד נקבע בנוכחותו.

הנאשם טוען בבקשתו כי לאחר הדיון בו נכח, הוא אושפז ובעקבות מצבו הרפואי לא התייצב לדיון. עוד טוען הנאשם כי לאחר שחרורו מבית החולים, הוא קיבל הודעה מטעם המדינה כי דיון בתיק אחר בו הוא מואשם (פל"א 1115-11-20) נקבע ליום 22.1.20 (כנראה 22.11.20- א"ל), וזה גרם לבלבול, שכן הנאשם סבר שמדובר בתיק זה.

2

עוד טוען הנאשם כי הוא כופר בביצוע העבירה, כי לא קיבל הזדמנות להתייעץ עם עו"ד בהתאם להלכת ארביב וכי נדמה שהתוצאה שהתקבלה בינשוף אינה קשורה אליו כי נעשו באותו הרגע בדיקות רבות.

לבקשתו מצרף הנאשם תצהיר החוזר על עיקרי הדברים המצוינים בבקשה ואף מוסיף כי הופתע לקבל מעטפה הביתה המודיעה לו על שפיתו בהיעדר ואף פסילתו. עוד מוסיף הנאשם בתצהירו, כי רישיונו נדרש לו לשם עבודתו.

כן מצרף הנאשם דו"ח סיכום אשפוז מתאריך 27.7.20 ועד ליום 28.7.20 ואף מכתב מהרופא המטפל לפיו נדרש להישאר בביתו מסיבות רפואיות מתאריך 29.7.20 ועד ליום 10.8.20 לצורך הכנה לניתוח.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומציינת כי הנאשם שוחרר לביתו 10 ימים לפני מועד הדיון ולכן האשפוז אינו רלבנטי לבקשה. עוד טוענת המאשימה כי אין בטענת הבלבול כדי לסייע לנאשם והיה עליו לוודא כי הדיון שבנדון התבטל.

דין הבקשה להידחות.

עיון במסמך סיכום האשפוז (שנרשם יום אחר סיום האשפוז- 29.7.20), מגלה שהנאשם שוחרר לביתו, ללא צורך בהמשך בירור או טיפול במסגרת האשפוז ועם המלצות למעקב רופא מטפל, טיפול תרופתי וקביעת תור לניתוח. להבדיל, מסמך הרופא המטפל נרשם ביום 31.3.21 (יותר משבעה חודשים לאחר האירוע), ואינו מבוסס על מסמכים רפואיים שנכתבו בזמן אמת, דבר המעלה ספק באשר לאמיתות הדיווח באשר לצורך הרפואי לשהות 10 ימים בבית (מה גם שהדיווח שגוי שכן, למרות שדיבר על צורך של 10 ימים ציין טווח זמן ארוך יותר ולמרות שציין כי היה בכך צורך לשם הכנה לניתוח לא מצרף מסמכים אודות מועד הניתוח). הספק האמור מתחזק נוכח העובדה שתצהירו של נאשם הינו כללי ביותר ולא מציין כי היה מרותק לביתו לאחר האשפוז.

זאת ועוד, גם אם היה הנאשם בביתו בשל מצבו, לא ברור מדוע לא הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בנדרש, במיוחד לאור טענתו בדיון לפני כן (מיום 15.7.20), כי הוא מיוצג על ידי עורך דין וזה לא יכול להתייצב לדיון באופן נקודתי.

3

בנוסף, אמינותו של הנאשם נפגעת גם נוכח טענתו בדבר הבלבול. נשגב מבינתי כיצד התבלבל הנאשם באשר למועד הדיון, עקב הזמנתו לדיון בתיק פל"א 1115-11-20 שעה שמדובר בתיק הוגש לבית המשפט ביום 3.11.20 ובו מואשם נאשם בעבירה שבוצעה לכאורה ביום 24.10.20- הווה אומר שהעבירה בוצעה יותר מחודשיים לאחר אותו "בלבול".

לכך יש להוסיף כי על פי טענתו של הנאשם בתצהירו, הוא קיבל לביתו מעטפה ובה הודעה על כך שנשפט בהיעדרו ואף נפסל. עיון בתיק בית המשפט מלמד כי ההודעה על פסק הדין נשלחה אליו ביום 6.8.20 והודבקה על דלת ביתו ביום 26.8.20. מאחר והנאשם מאשר למעשה כי קיבל ההודעה, הרי שהמסקנה היחידה היא כי קיבל אותה, הרבה יותר מ-30 ימים לפני שהגיש הבקשה הנוכחית (4.4.21). על פי הוראות החוק, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר רק 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לנאשם (סעיף 130(ח) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982), זאת לא עשה הנאשם ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו.

מעבר לאמור (ולדרוש), למרות הוראות גזר הדין ולמרות שלא ביקש עיכוב ביצוע של העונש וזה ממילא לא ניתן, הנאשם לא מצא לנכון להפקיד את רישיונו ולפיכך פונה לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים.

גם לגופו של עניין אין מקום להשבת הגלגל לאחור. טענות ההגנה שהעלה הנאשם בבקשתו הינן טענות כלליות שאינן מגובות במסמכים או ראיות מתוך חומר החקירה ולפיכך אין לין להן משקל. כידוע, טענות בעלמא לפיהן קיימות לנאשם טענות הגנה טובות וכדומה, אינן מצדיקות בקשות כגון דא:

"לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18)

אשר על כן, לא התרשמתי כי קיימת הצדקה לאי התייצבותו של הנאשם או כי קיים חשש לעיוות דין ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ה' סיוון תשפ"א, 16 מאי 2021, בהעדר הצדדים.