1

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 16.1.18 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לתמרור 422 ונגזר עליו קנס בסך 600 ₪.

3.         המבקש טען כי מעולם לא קיבל לידיו את הזימון לדיון ולכן לא התייצב אליו. טען כי הוא עבר לכתובת מגורים חדשה בחודש אוגוסט 2017 ואף דאג לעדכן את כתובתו החדשה במשרד הפנים וצירף אסמכתאות. עוד טען כי קיבל את פסק הדין באמצעות הדייר שמתגורר בכתובתו הישנה.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי קיים אישור מסירה בתיק וכי המבקש לא דרש את דבר הדואר ובנסיבות אלה מדובר בהמצאה כדין.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה הקיים בתיק עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו הקודמת של המבקש, בתאריך 31.8.17, וחזר בציון "לא נדרש". המבקש צירף העתק העמוד הראשון של חוזה השכירות ממנו עולה כי עבר להתגורר בכתובתו החדשה ביום 20.7.17. בנוסף צירף תצלום ספח תעודת זהות ממנו עולה כי עדכן את כתובתו העדכנית במשרד הפנים במהלך חודש יולי 2017. בנסיבות אלה, הפריך המבקש את חזקת המסירה והוכיח כי לא קיבל את הזימון לדיון מסיבה שאינה תלויה בו.

8.         המבקש אמנם לא פירט טענות הגנה אך אני סבורה כי במכלול הנסיבות די בכך שהציג סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

9.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין מיום 16.1.18, על כל החיובים הנובעים ממנו.

10.       נקבע להקראה ליום 24.10.18 בשעה 09:30.

            המזכירות תעביר לצדדים העתק החלטתי זו- למבקש על פי כתובתו כמפורט בבקשה- ותזמנם לדיון בהתאם.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ח, 06 מאי 2018, בהעדר הצדדים.