1

1.    לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 18.2.20 (להלן: פסק הדין).

2.    במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות של 82 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 50 קמ"ש ונגזר עליו קנס בסך 1,700 ₪.

2

3.    המבקש התנצל על כך שלא התייצב לדיון, כפר בביצוע העבירה וביקש לבטל את פסק הדין על מנת למנוע עיוות דין. טען כי לא התייצב לדיון מכיוון שלא זומן כדין ולא ידע אודות הדיון. טען כי לא הוצג לבית המשפט אישור מסירה המעיד על הזמנתו לדיון, טען כי בכפר שבו הוא מתגורר ישנם אנשים רבים אשר נושאים שם דומה לשלו ועל כן מתעורר ספק ביחס לאישור המסירה. טען כי נודע לו על כך רק כאשר הגיע למשרד הרישוי לחדש את רישיון הנהיגה שלו. טען כי למשיבה לא ייגרם נזק מביטול ההרשעה אך השארת ההרשעה על כנה עלולה לגרום למבקש עיוות דין ונזק בלתי הפיך בשל הפגיעה ברישיונו. טען כי קיימים "טעמים כבדי משקל כנגד כתב האישום וטענותיו להגנה הן בעלות משקל שראוי לשקול אותן בכובד ראש".

4.    ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי על המבקש לעמוד בתנאי ס' 130 (ח) לחסד"פ . טען כי המבקש לא העלה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. צירף את אישור המסירה אשר סומן כ"לא נדרש". ביחס לטענת המבקש לחשש לעיוות דין טען כי המבקש לא העלה טענות הגנה קונקרטיות.

5.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

6.    על פי סעיף 130 (ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ר' בעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז (6) 793, רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י , ניתן בתאריך 18.11.13)

7.    משלוח הזימון באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ר' לעניין זה רע"פ 8626/14 סאמרה נ' מ"י 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי דבר הדואר נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש" ומכאן קמה חזקת המסירה.

המבקש לא הוכיח שלא קיבל את ההזמנה לדיון מסיבות שאינן תלויות בו ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה. עוד עולה מעיון בתיק האלקטרוני כי הודעה על פסק הדין נשלחה למבקש לאותה כתובת ומאישור המסירה עולה כי המבקש סירב לקבל את ההודעה ביום 14.3.20. המבקש לא התייחס לאישור המסירה האמור לא בבקשה ולא בתצהירו.

3

יצויין כי בשים לב למועד המצאת פסק הדין למבקש (ביום 14.3.20), הגשת הבקשה לביטול פסק הדין רק ביום 9.7.20, כארבעה חודשים לאחר שפסק הדין הומצא לו, מהווה איחור משמעותי והמבקש לא סיפק כל הסבר או נימוק לאיחור זה ולמעשה כלל לא התייחס לאישור המסירה המצוי בתיק, ובכך אין לו להלין אלא על עצמו.

8.    המבקש לא פירט את טענות ההגנה שלו ולא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין מעבר לטענה כי רישיון הנהיגה שלו יפגע.

9.    לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.  המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אב תש"פ, 18 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.