1

1.         ראשית דבר:

            בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענת התיישנות.

2.         נסיבות המקרה:

ביום 1/9/19 ניתן כנגד המבקש דו"ח תנועה בגין ביצוע של עבירת מהירות. המבקש טוען כי הגיש בקשה להישפט בחודש 10/19 והמשיבה לא זימנה אותו לדין תוך שנה עפ"י האמור בסעיף 239(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") ולכן יש לבטל את כתב האישום מחמת התיישנות.

3.         דיון והכרעה:

בניגוד לטענת המבקש ע"י סניגורו, הרי שהוראת החוק הרלוונטית לענייננו היא זו שבסע' 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"). הוראה זו ברורה ועל פיה יש לשלוח את ההזמנה למשפט בלבד בתוך שנה מיום הבקשה להישפט.

2

לפיכך, וכטענת המשיבה, המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להישפט בחודש 6/20 וזימון לדין נשלח למבקש ביום 10/2/21, קרי פחות משנה מיום בקשתו להארכת מועד להישפט.

משכך, אין זה רלוונטי באם עברה שנה מיום ביצוע העבירה כטענת המבקש, אלא המועד הרלוונטי הוא מועד ההזמנה לדין מרגע הגשת בקשת הארכת מועד להישפט.

לפיכך, ובמכלול הנסיבות, עולה כי עמדה המשיבה בטווח הזמנים הקבוע בחוק ולפיכך דינה של טענת המבקש להתיישנות להידחות.

4.         סיכומו של דבר:

            הריני לדחות את בקשת המבקש לטענת התיישנות.

כתב האישום לא יבוטל.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אב תשפ"א, 23 יולי 2021, בהעדר הצדדים.