1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשמת לדיון.

לנאשמת נרשם דוח שעניינו העמדת רכב על המדרכה במקום שלא הוסדר לחנייה/ העמדת הרכב. הדיון בעניין נקבע ליום 7.6.17. הנאשמת לא התייצבה לדיון ועל כן נשפטה בהיעדרה.

הנאשמת עותרת לבטל את פסק הדין. לטענתה בשל עיכוב בטיסה בחזרה לישראל מחו"ל נבצר ממנה להתייצב לדיון. הנאשמת ביקשה מאחותה להודיע על היעדרותה הצפויה מן הדיון וזו הודיעה לתביעה. לטענת הנאשמת, התביעה העלימה מבימ"ש את ההסבר לאי התייצבות הנאשמת וביקשה לשפוט את הנאשמת בהיעדרה.

התביעה מסרה תגובה לקונית בה נאמר כי נימוקי הבקשה מצדיקים לבטל את גזר הדין.

דיון והכרעה

2

נראה כי טוב הייתה עושה הנאשמת אם הייתה דואגת לכך שהסבריה בנוגע לאי התייצבותה לדיון היו מונחים בפני בית המשפט ולא רק (לטענתה) בפני התביעה. כך או כך, לא מצאתי בתגובת התביעה הסבר להסכמה לביטול גזר הדין במובחן מהכרעת הדין. ודוק, אם יש ממש בטענות הנאשמת הרי שמן הדין לבטל הן את גזר הדין והן את הכרעת הדין ולא רק את גזר הדין כפי שמסכימה התביעה. לאור האמור אני סבור כי לאור נימוקי הבקשה ובהיעדר טעם בתגובת התביעה להבחין בין שני חלקי פסק הדין הרי שהתוצאה הראויה היא ביטול פסק הדין כולו.

לסיכום, הבקשה מתקבלת ופסק הדין מבוטל. אני קובע את התיק להקראה ליום 16.10.17 שעה 08.30. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ז, 13 יולי 2017, בהעדר הצדדים.