בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

המאשימה מתנגדת לביטול פסה"ד.

מדובר בזימון שנמסר לנאשם במעמד רישום הדוח. הנאשם למעשה חתם על קבלת הדוח לידיו.

הנאשם לא התייצב לדיון ולכן, נידון בהעדרו.

הנאשם טען בבקשתו כי בשל טעות תודעתית לא התייצב לדיון. לא הועלתה כל סיבה המניחה את הדעת באשר לאי התייצבות המבקש לדיון בעניינו. המבקש אף לא טרח לתמוך הבקשה בתצהיר מטעמו.

ככל שאכן קיימות טענות הגנה רבות, לא ברור מדוע המבקש לא פרט טענות אלו ולתמך אותן במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

גם כפירה כללית אין בה כדי להועיל לנאשם.

הבקשה אינה עומדת בתנאים לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בין היתר ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18), אין כל הצדקה לביטול פסה"ד.

אני סבור כי בנסיבות הנ"ל לא נגרם עיוות דין לנאשם.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח שבט תשפ"ג, 09 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.