1

1.         ראשית דבר:

הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

2.         נסיבות המקרה:

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 22/03/18 בשעה 09:52, נהגה ברכבה ובהתקרבה למעבר חציה לא נתנה זכות להולך רגל שעמד על המדרכה בסמוך למעבר החציה למרות שניכר היה כי בכוונת הולך הרגל לחצות את הכביש, וזאת בניגוד לתקנה 67(א1) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות"). הנאשמת כפרה במיוחס לה.  

2

3.         דיון והכרעה:

המאשימה הציגה גרסה הגיונית וסבירה ובעיקרה פירטה באמצעות השוטר רס"ל מאור עמר עורך הדו"ח (ת/1), אשר נסע מאחורי הנאשמת ברחוב דוד רמז בעכו לכיוון צפון, והבחין בה שעה שלא אפשרה מעבר של מספר הולכי רגל שהיו במקום.

מנגד, גם גרסת הנאשמת הגיעה לידי גרסה מגובשת והגיונית ולפיה היתה במצב עמידה עם רכבה ונתנה זכות קדימה להולכת רגל לחצות, ובאי התנועה משמאלה, עמדה נערה בחצי גוף מסובב ודיברה עם נער שהיה בחלק הראשון של מעבר החציה והיא חיכתה לו. על כן, החליטה הנאשמת להמשיך בנסיעה. במצב דברים זה, התרשמתי כי לא ניתן להסיק באשר לרצון הולכת הרגל לחצות את מעבר החציה אותו זמן ובאשר לכיוון ברצונה היה ללכת בסופו של דבר (יכול ורצונה היה ללכת לכיוון אליו הפנתה את גופה). מה עוד, כי השוטר עמד עם רכבו מאחורי רכב הנאשמת ויכול כי התקשה להבחין בסיטואציה הנ"ל ולכן לא ציין זאת בדו"ח שערך.

4.         סיכומו של דבר:

לפיכך, ומאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, ויכול כי הנאשמת אכן לא ביצעה את המיוחס לו, כפי שעולה מגרסתה הנחרצת הנ"ל, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ניתנה היום, ח' ניסן תש"פ , 02 אפריל 2020, בהעדר הצדדים