1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 5.11.2020, ונדון במסגרתו לפסילה, פסילה על תנאי וקנס.

עיינתי בטיעוני המבקש בבקשה ובתגובת המשיבה.

היה מקום לדחות את הבקשה על סף מן הטעם שהוגשה באיחור ניכר. המועד להגשת הבקשה הינו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובענייננו, בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה על פיו פסק הדין בהיעדר הומצא למבקש ביום 21.11.2020;  וביום 6.12.2020 הפקיד המבקש תצהיר חלף רישיון; כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה למעלה משנה וחצי ממועד הידיעה אודות פסק הדין, ולאחר שהסתיימה תקופת הפסילה שנגזרה, - שיהוי שלא הוסבר ושיש בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה.

2

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, ברי כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שאין מחלוקת כי המבקש קיבל את ההזמנה לדיון עם ההזמנה לדין במועד ביצוע העבירה והוא חתום על אישור המסירה, כפי העולה מהאישור אשר הוגש לתיק בית המשפט; כך שקיימת אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדרו; ואין בטענת המבקש, כי לא התייצב בגלל בדיקות שהיו לו, טענה אשר נטענה בעלמא ללא כל אסמכתאות- כדי להצדיק היעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

אשר לתנאי השני, אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, בנסיבות שלפניי, הנאשם כלל לא ביקש לחלוק על עובדות כתב האישום המיוחסות לו (פקיעת רישיון נהיגה), ולא העלה כל טענה ביחס לתשתית העובדתית של כתב האישום שיש בה פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט.

גם העונש שהושת על המבקש הינו סביר, ואין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.

המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשפ"ב, 13 יולי 2022, בהעדר הצדדים.