1

לפני בקשה לביטול גזר דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם לדיון.

הנאשם עומד לדין על עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. ההזמנה לדיון נשלחה למענו של הנאשם וחזרה בציון "לא נדרש". בעקבות זאת נשפט הנאשם בהיעדרו והוטל עליו קנס בסך 1500 ₪.

הנאשם טוען כי יש לבטל את גזר הדין. לטענת הנאשם לא היה מודע כלל לכך שנעברה עבירה ולדיון אליו הוזמן ולא התייצב.

התביעה מתנגדת לבקשה. לטענתה הנאשם הוזמן כדין לדיון ועל כן אין הצדקה לביטול גזר הדין.

דיון והכרעה

2

כידוע, מי שמגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבותו חייב לתמוך את הטענות העובדתיות המועלות בבקשתו בתצהיר ערוך כדין (רע"פ 9142/01‏ איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(6) 793). במקרה זה טען הנאשם כי לא ידע על העבירה או על ההזמנה לבית המשפט אך טענות אלה נטענו ללא כל תצהיר או ראיה אחרת לתמוך בהן. בהיעדר ראיה כאמור אין בסיס לקבלת הבקשה ודינה להידחות. יתר על כן, הנאשם אינו טוען כי לא ביצע את העבירה ואינו טוען כי הרשעתו בדין מסבה לו עוול. אדרבא, הנאשם הגביל עצמו לביטול גזר הדין בלבד תוך הותרת הרשעתו על כנה. לנאשם אין כל טענה כי העונש שהושת עליו חריג או בלתי סביר בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ובעברו. נוכח כל האמור, ומשעה שלא הוכח כי הנאשם לא ידע על הדיון וכי פסק הדין (על שני חלקיו) ניתן כדין ולא גרם כל עוול לנאשם מתקשה אני למצוא הצדקה מתקבלת על הדעת לביטול גזר הדין.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ח, 30 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.