1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
 

בפרשה שבפני סרוק בתיק בית המשפט העתק של כתב האישום הידני אותו קיבל המבקש לידיו משוטר התנועה. העתק זה כולל רישום ברור לחלוטין של תאריך הדיון ביום 29.1.18.

טענת המבקש לאי הבנה של התאריך או לטעות בו אינה עולה בקנה אחד עם הראייה החד משמעית שבתיק בית המשפט.

המבקש לא הציג בטיעוניו על טענה המראה כי נגרם לו עיוות דין מעצם הרשעתו.

ענישתו של המבקש שווה לענישת המינימום הקבועה בחוק לצד העבירה שביצע.

לא מצאתי כי נגרם למבקש כל עיוות דין ולכן הבקשה נדחית.

בשולי החלטה זו ראה את החלטה בית המשפט העליון אשר ניתנה לאחרונה ברע"פ 8427/17

, החלטה המדברת בעד עצמה.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.