1

לפני בקשה (שניה) לביטול פסק דין עקב אי התייצבות הנאשם לדיון.

1.         הנאשם עמד לדין על עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. לדיון הראשון בעניינו לא התייצב הנאשם ועל כן נשפט בהיעדרו. הנאשם הגיש בקשה לבטל את פסק הדין וזו התקבלה בעיקר מן הטעם שלבקשה צורף תצהיר נהג אחר שנטל אחריות לביצוע העבירה. לצד ביטול פסק הדין נקבע מועד נוסף להקראה בתיק אך גם למועד הנדחה לא התייצבו הנאשם או הנהג בעת העבירה כאמור בתצהיר.

2.         הנאשם טוען כי הוא והנהג(ת) לא היו יכולים להתייצב לדיון בשל מחלת ילדם. לבקשה צורף אישור ביקור רופא.

3.         התביעה מתנגדת לבקשה מן הטעם שהדיון במסגרתו נשפט הנאשם (בשנית) בהיעדרו התקיים ביום 2.1.18 אך אישור רפואי אחד הוא מיום 31.12.17, לפני פסק הדין, ואילו האישור האחר הוא מיום 3.1.18, היינו יום לאחר מועד מתן פסק הדין בתיק.

דיון והכרעה

2

4.         החלטתי לבטל את פסק הדין אך זאת בכפוף לכך שהנאשם ישלם עד 9.2.18 הוצאות בסך 750 ₪ לטובת אוצר המדינה. הנאשם אינו חולק כי ידע על מועד הדיון ועל חובתו להתייצב. מן הבקשה עולה כי הילד אליו מתייחסים האישורים הרפואיים הוא ילדו של הנאשם וילדה של הנהגת בעת העבירה. אין בבקשה הסבר מדוע לא היה יכול הנאשם או הנהגת בעת העבירה לפנות מזמנו להתייצב לדיון כאשר האחר (הנאשם או הנהגת) נותר בבית לדאוג לצרכיו של הבן החולה. יתר על כן, מן האישורים עולה כי מחלת הילד החלה לפני מועד הדיון ועל כן לא ברור מדוע לא טרח הנאשם אף לבקשה דחייה של מועד הדיון בנימוק זה של מחלת בנו.

אדגיש, כי לא מצאתי כל הצדקה להתנהלותו של הנאשם גם אם תתקבל בסופו של יום טענתו כי אדם אחר נהג ברכב בעת העבירה. בשים לב לכך ועל מנת שלא לגרום לנאשם עיוות דין, החלטתי לבטל את פסק הדין בכפוף לכך שהנאשם ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 750 ₪ עד 9.2.18. כפוף לביצוע התשלום - יבוטל פסק הדין ויקבע מועד להקראה.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ח, 09 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.