1

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 27.5.2019 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, אך לקבל את הבקשה החלופית לעניין תשלום הקנס.

מקובלת עליי עמדת המאשימה באשר להיעדר סיבה לאי התייצבות. הנאשם לא חלק על כך, והסביר את הסיבה לאי התייצבותו. הסבר זה לבדו אין בו כדי להצדיק את הביטול. מי שיודע כי הוא נעדר מביתו תקופה לא מבוטלת צריך לנקוט באמצעים ראויים להבטיח קבלת הודעות דואר ואם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

לפיכך, ביטול פסק הדין בנסיבות אלה, בהן יש לראות את הנאשם כמי שזומן כדין לדיון, יהיה רק במקרה והוא מראה הגנה טובה אשר יש בה כדי להצדיק את הביטול, ואף זאת בדרך כלל תוך חיוב בהוצאות.

2

בעניין זה אין לי אלא להפנות את הנאשם לפסק הדין ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, שם חזר בית המשפט העליון חידד את ההלכות והבהיר כי יש לבסס טיעון ממשי היכול לשנות את תוצאת ההליך.

בנסיבות תיק זה לא הראה הנאשם נימוקים כנדרש, ויש לזכור כי העונש שנגזר עליו בהיעדר התייצבות הוא של קנס בגובה ברירת המשפט: 750 ₪.

לו הייתי מבטל את פסק הדין היה זה רק כנגד פסיקת הוצאות, אשר בנסיבות של תיק זה, ובהתחשב במחדלים הדיוניים של הנאשם מאז בקשתו המקורית מחודש דצמבר, היו בוודאי מגיעות לסכום העולה על סכום הקנס בתיק.

אשר על כן, מסקנתי היא כי אין הצדקה לביטול פסק הדין.

עם זאת, בהיעדר התנגדות לבקשתו החלופית של הנאשם, אני נעתר לה ומאפשר לו לשלם את הקנס המקורי וזאת אם יעשה כן עד יום 15.8.2019. ככל שלא ישולם הקנס במועד הנ"ל, יישא את מלוא ההפרשים כפי שנצברו לפי מועד התשלום המקורי.

הנאשם יפנה מיידית למרכז הגבייה להסדרת התשלום.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ט, 20 יוני 2019.