1

בפני בקשה לביטול פסק שניתן על ידי סגן הנשיאה כבוד השופט ארז נוריאלי, בתאריך 1.12.20.

פסק הדין ניתן לאחר שהמבקש נשפט בהעדרו.

בבקשה מציין ב"כ המבקש שהמבקש לא זומן לדין וכן טען כי העבירה התיישנה.

בנוסף טען כי הגיש בקשה להארכת מועד להישפט בתיק המ"ש 79-10-19 וזו התקבלה.

לדבריו אחר נהג ברכב וישנו חשש לעיוות דין.

המשיבה התנגדה לבקשה.

בתגובתה טענה כי המשיב זומן לדין ולא התייצב. כמו כן טענה לשיהוי בהגשת הבקשה, שכן חלפו שנה ותשעה חודשים מיום גזר הדין ועד להגשת הבקשה.

דיון והכרעה:

הזמנה כדין לדיון

המבקש לא התייצב לדיון.

סגן הנשיאה כבוד השופט ארז נוריאלי בחן את אישור המסירה במועד הדיון וסבר שהאישור הנו אישור מסירה תקין והחליט על בסיסו לשפוט את המבקש בהעדרו.

לכן יש לראות במבקש כמי שזומן לדין ובחר שלא להתייצב.

2

שיהוי

השיהוי בהגשת הבקשה ממועד גזר הדין ועד עתה גם הוא אינו מובן, ופועל חובת המבקש.

בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין לעניין השיהוי . ראה רע"פ 332/19 מרדכי קרמר נ' מדינת ישראל (נבו 28.03.2019)‏‏ רע"פ 1896/18 נעמה הדני נ' מדינת ישראל (נבו 10.05.2018)‏‏ ". רע"פ 1307/20 זאב גורשניק נ' מדינת ישראל (נבו 15.03.2020)‏‏רע"פ 5919/19 שי לויתן נ' עיריית תל אביב יפו (נבו 11.09.2019)‏‏מתוך רע"פ 1896/18 נעמה הדני נ' מדינת ישראל (נבו 10.05.2018)‏ לעניין זה לא למותר לשוב ולהזכיר את דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין בעניין דומה:  

"  בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים (ראו והשוו רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(6) 793, 800; ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 7)." (רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל, בפסקה ה(27.12.2011)); וראו גם רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (1.5.2007); רע"פ 7018/14 טיטלבאום נ' מדינת ישראל (30.10.14))".

נוסף לכך, המבקש הגיש בקשה להישפט וקיבל הזדמנות להופיע בפני בית המשפט, אולם במקום לאמץ את ההזדמנות שנתנה לו לפנים משורת הדין, שב ולא התייצב לדיון במועד שנקבע (לאחר שלא הגיש בקשה להישפט במועד) ועתה שוב מבקש לקבל את יומו בבית המשפט.

יודגש כי הבקשה להארכת מועד להישפט הוגשה במחוז אחר וההחלטה נתנה שם לאחר שהמשיבה לא הגיבה לבקשה, כך שאין לראות בהחלטה על הארכת המועד להישפט כהחלטה שנבעה מקבלת הטענה המהותית של חשש לעיוות דין.

לעניין הטענה לחשש לעיוות דין;

במקרה זה הוגש תצהיר סתמי ושאינו מפורט.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא יינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18):

3

" על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

המבקש הוסיף לבקשה "תצהיר" שככל הנראה צורף לבקשה להארכת מועד להישפט מאת מר אלעזה אמג'ד אשר מסר כי הוא נהג ברכב בתאריך הנ"ל. מדובר בתצהיר 'סתמי' ללא פירוט של ממש. לכן לא ניתן לומר כי ישנו חשש ממשי לעיוות דין לאור הראיות שצורפו.

התיישנות

לעניין טענת ההתיישנות, הרי שמדובר בטענה דיונית ולא מהותית. לעניין זה ראה ע"פ 6629/98 אורי הלר נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(4) 346. מאחר והמבקש - הנאשם, לא התייצב לדיון, הרי שוויתר על טענתו זו. עניין זה נכתב מבלי להיכנס לגופה של הטענה ומבלי לדון בה לגופה.

סופיות הדיון:

בית המשפט מחויב לתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ראה בעניין זה ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"ב, 05 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.