1

הריני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1.     העבירות המיוחסות לנאשם:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו על הנאשם עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, על כך שנהג ברכב והשתמש בטלפון הנייד שלא באמצעות מיקרופון.

2.     נסיבות המקרה כמתואר בהודעת תשלום קנס (להלן: "הדו"ח):

השוטר פאדי שוי שערך את הדו"ח מציין כי תוך כדי נהיגה בניידת סיור משטרתי גבוהה, הבחין בנאשם נוהג ברכבו ואוחז במכשיר הטלפון הנייד בידו הימנית צמוד לבטנו ומקיש על הלחצנים.

עוד צוין, כי הניידת חלפה מצדו הימני של רכבו של הנאשם, החלונות שקופים ונשמר קשר עין רציף עד העצירה.

תגובת הנאשם למיוחס לו כפי שהופיעה בדו"ח: "אני לא שוחחתי".

3.     העדים שהעידו בפניי:

מטעם התביעה העיד מר פאדי שוי, השוטר שערך את הדו"ח.

השוטר העיד בפניי וחזר על האמור בדו"ח והדגיש כי ראה את הנאשם אוחז במכשיר הנייד שלו ולוחץ על הכפתורים.

מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו.

2

הנאשם העיד כי היה בדרכו חזרה מהעבודה. הנאשם מודה כי נסעה לידו ניידת משטרה וכעבר כ-50 מטר השוטר סימן לו עם האצבע לגשת אליו. הנאשם ירד מהאוטו וניגש אל השוטר שביקש ממנו תעודת זיהוי ורישיונות. השוטר שאל אותו מדוע הוא נוהג ללא טסט והנאשם השיב כי יש לו טסט ל-10 ימים. בהמשך שאל השוטר את הנאשם מדוע הוא מדבר בטלפון והנאשם הכחיש. השוטר ביקש מהנאשם להביא את מכשיר הטלפון הנייד שלו והנאשם טוען כי חזר לרכבו וחיפש את המכשיר במושב הנוסע. משלא מצא אותו חיפש ומצא בכיסו השמאלי. על כך השיב השוטר "הנה יש לך טלפון". לטענת הנאשם הוא לא ידע שהטלפון נמצא שם.

לטענת הנאשם השוטר נהג מאחוריו ולא במקביל אליו כפי שטוען השוטר.

4.     ב"כ המאשימה סיכמה וטענה כי יש להעדיף את גרסתו של השוטר שהעיד באופן מסודר, עקבי ותיאר במפורש את שראה כאשר הנאשם חלף על פניו. לטענתה הנאשם יכול היה לשאול את עד התביעה שאלות נוספות המבהירות את נסיבות העבירה אך נמנע מכך ואף טען כי אינו זוכר פרטים מסוימים. לטענתה הנאשם עצמו מעיד כי לא צפה בשוטר מזהה את ביצוע העבירה ולכן יש להעדיף את עדותו של השוטר.

הנאשם מצדו ביקש לזכות אותו בטענה כי לא עשה שימוש בטלפון הנייד.

5.     דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם, התרשמתי מהופעתם בביהמ"ש, מצאתי שנותר בלבי ספק אם הנאשם עבר את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בעימות בין שתי הגרסאות בפני לא מצאתי להעדיף גרסה על פני רעותה, מצב המעורר ספק בלבי באפשרות ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם.

עד התביעה העיד בצורה ברורה וכך עשה גם הנאשם. הנאשם העיד כי מאחר והוא שמאלי לא יתכן כי אחז בטלפון בידו הימנית וכי הטלפון היה בכיסו השמאלי.

זאת ועוד, הנאשם ציין כי היה מודע לקיומה של ניידת משטרה בדרך.

יחד עם עד התביעה, נכח באירוע שוטר נוסף אשר לא ערך מזכר ומסמך כלשהו, כמו כן, פרטיו של אותו עד תביעה חסרים כך שלא ניתן לזמנו לבית המשפט. הכלל הוא כי אי הבאת עד רלוונטי פועל לרעת הצד שנמנע מלהביאו.

3

לפיכך, במצב דברים זה התעורר בלבי ספק, ספק שהנאשם זכאי ליהנות ממנו ואני מזכה אותו מחמת הספק.

המזכירות תמציא העתק מהכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ה , 27 ינואר 2015, בהעדר הצדדים