1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 30.9.21 בגין עבירה מיום 12.6.20 בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

נטען כי המבקשת לא ידעה על מועד הדיון.

ואולם, הזמנה נשלחה אל המבקשת בדואר רשום לכתובת שרשמה בבקשתה להישפט ועל פי נוהלי המשטרה.

2

אישור המסירה שבתיק, מלמד כי ההזמנה חזרה בציון " לא נדרש".

בנסיבות קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי והנטל עבר אל כתפי המבקשת להוכיח, כי אי קבלת דבר הדואר לא נבע מהימנעותה לקבלו [ עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה נ' מדינת ישראל (2.10.03) , ע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.18), רע"פ 6153/20 ( 24.9.20 ) וכן עפ"ת 28662/12-12 קדוש נ. מי', עפ"ת 20229-12-17 דוד חזן נ. מי' , עפ"ת 14905-03-17 סילאם נ' מדינת ישראל (19.4.17)] .

הנטל לא הורם ע"י המבקשת.

המפורט בבקשה אינו עונה לדרישות הפסיקה.

הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

אין הגנה לגופו של ענין.

המבקשת טוענת כי אין לה יכולת לשלם את הקנס שהוטל עליה , ברם

העונש שהוטל הולם את העבירה ועושה העבירה.

יש לתת את הדעת גם לחלוף הזמן מהמועד שנועד לתשלום הקנס המקור שנקבע בדוח המקורי עד ליום גזירת הדין שיש לו ערך כלכלי ( חיסכון כלכלי).

אין עיוות דין .

הבקשה לבטול פסק הדין נדחית.

לפנים משורת הדין ונוכח נסיבות אישיות של הנאשמת הנוגעות למצבה הכלכלי, הקנס שהוטל בגזר הדין ישולם בשני תשלומים ראשון תוך 90 יום .

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.