1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הנאשם.

אין חולק כי המבקש קיבל לידיו זימון להתייצב בבית המשפט ביום 1.6.15.

ב"כ המבקש טוען כי המבקש "אינו מנהל יומן" וטעה לחשוב כי הדיון הוא ביום 1.7.15.

אין המדובר בנימוק המהווה הצדקה לאי התייצבות. בין אם המבקש מנהל או שאינו מנהל יומן, הוא קיבל לידיו לאחר ביצוע העבירה זימון כתוב למשפטו, והיה עליו להתייצב כנדרש.

מעבר למתואר לעיל, לא מעלה הבקשה כל טיעון ממשי כנגד עצם ההרשעה או מידת הענישה בפרשה זו.

טענה סתמית לפיה המבקש כופר במיוחס לו, אינה עונה על חובתו להראות כי נגרם לו עיוות דין.

המבקש עצמו נוהג משנת 2103, וכבר צבר 3 הרשות קודמות כאשר הרשעה זו הינה הרביעית מיום שקיבל רישיון נהיגה (בעודו מוגדר "נהג חדש" ביום ביצוע העבירה).

2

נוכח עברו התעבורתי של המבקש על רקע ותק נהיגתו הקצר מאד, רף הענישה מידתי ואינו חורג ממתחם הענישה הנוהג, שכן ביחס לעבירות מהירות נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, באר-שבע

בעפ"ת 54709-06-13 מדינת ישראל נגד סייף אבו אבודעים.

" עסקינן בחריגה פחות מ-70 קמ"ש בכביש רחב יחסית בכניסה לעיר, ועל כן המתחם הנכון לטעמי הינו בין 3-10 חודשים"

מן המתואר לעיל, לא מתקיימים מי מהמבחנים אותם קבע בית המשפט העליון ברע"פ

9142/01 סוריא איטליא נגד מדינת ישראל.

אני מחליט לדחות הבקשה.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ה, 19 יולי 2015, בהעדר הצדדים.