1

הבקשה וטענות הצדדים

1.      לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדרו של המבקש בתאריך 17.11.20. לטענת המבקש הוא לא התייצב לדיון מאחר והתבלבל במועד, ומדובר בטעות בתום לב. לגופו של עניין, טען כי מאחר ונהג ברכב גדול שהועמס רק באופן חלקי (חצי תפוסה), סבר שאינו בחריגת משקל. בהתאם טען כי ייגרם לו עיוות ככל שפסק הדין לא יבוטל.

2.      המשיבה מתנגדת לבקשה לאור קיומו של אישור מסירה.

דיון והכרעה

3.      לאחר ששקלתי את האמור בבקשה ואת טענות הצדדים, אני מחליט לדחותה.

4.      מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי למבקש נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום. בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מדובר בהמצאה כדין. ההזמנה נשלחה לכתובתו של המבקש על פי כתב האישום, והמבקש עצמו חתום עליה. יודגש, שהמבקש לא חלק על קבלת הזימון לדיון, אך לטענתו התבלבל בתאריך. בהקשר זה, כבר נפסק לא פעם כי טעות ולו בתום לב אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר (ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ו- רע"פ 5377/03 וגדי ג'מאל ). בנסיבות אלו, המבקש לא הראה סיבה טובה לאי התייצבותו לדיון.

2

5.      גם לגופו של עניין, המבקש לא העלה כל טענת הגנה שיש בה כדי להצדיק ביטול פסק הדין שניתן בהעדר. טענת המבקש לפיה לא הבחין במשקל יתר, אינה טענת הגנה ממשית. הלכה פסוקה היא, כי לא די בכפירה כללית כדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ראה בהקשר זה רע"פ 2474/18 ‏ ‏ יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל שם נקבע כי :"בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה".

6.      מעבר לנדרש, מעיון בדו"ח המקורי אשר הוגש לבית המשפט עולה כי המבקש לא כפר במיוחס לו ותגובתו במעמד קבלת הדו"ח הייתה: "אני ביררתי קודם לגבי המשקל, זה לא בכוונה , אין לי משקל צמוד", ומדובר לכל הפחות ב"ראשית הודיה".

7.      לציין שעל המבקש הוטל הקנס המקורי, כך שגם בהקשר זה לא נגרם לו עיוות דין.

8.      לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין באם בקשתו תדחה. הבקשה נדחית.

9.      הקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום.

10.  . להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשפ"א, 09 יוני 2021, בהעדר הצדדים.