1

לפני בקשה למתן אישור הפקדת רישיון רטרואקטיבית.

1.         נגד המבקש ניתן בתיק זה גזר דין בשנת 2004. אין טענה כי בעקבות הפסילה הפקיד המבקש את רישיונו. עם זאת, כעת עותר המבקש לתת לו אישור הפקדת רישיון רטרואקטיבית. לדבריו, היה נתון בחובות כבדים ונבצר ממנו, בשל מצבו, לחדש את רישיון הנהיגה. עוד הוא טוען כי בעת הרלוונטית עמדה בתוקף תקנה 557ד לפקודת התעבורה אשר על פיה באין הצהרה על דבר פסילת הרישיון, יחל מניין ימי הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תוקף רישיון הנהיגה שנפסל. כן נטען כי על פי דין עונשו התיישן.

דיון

2

2.         דין הבקשה להידחות. בבש"פ 9075/12 גאבר נ' מדינת ישראל נקבע כי הסמכות לערוך חישוב של תקופת הפסילה נתונה לרשות הרישוי ולא לבית המשפט שנתן את פסק הדין בעניינו של המבקש. גם בקשות חישוב פסילה המוכתרות לעתים בשמות אחרים, דוגמת בקשה זו להורות למזכירות להפיק למבקש אישור הפקדת רישיון רטרואקטיבית, כמוהן כבקשות לחישוב פסילה. ( ראו: ע"ח 41540-09-14 אביטבול נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי בית המשפט אינו מוסמך, לאור הלכת ג'אבר, להורות למזכירות "לנהוג כך או אחרת"). באין סמכות לתת הוראה למזכירות כיצד לנהוג בנוגע למתן אישור רטרואקטיבי על הפקדת רישיון, דין הבקשה להידחות.

2.         גם הטענה בדבר התיישנות העונש אינה יכולה להועיל למבקש שכן הסמכות לדון ולהכריע בטענה זו - בדומה לדיון בסמכות לעריכת חישוב פסילה - אינה נתונה לבימ"ש לתעבורה ( ראו: ע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל).

3.         אשר על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ו, 11 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.