בתיק זה ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות, הוגשה בקשה לביטולו, ותגובת המאשימה המתנגדת לביטול.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את עמדת מאשימה ודוחה את בקשת ביטול פסק הדין.

ראשית, לעניין המצאת הזימון טען הנאשם כי לא קיבל זימון וכי כל שמצוי בתיק הוא אישור משלוח זימון לדיון מחודש אוקטובר, דיון שלא התקיים עקב המלחמה.

טענה זו אינה נכונה. בתיק בית המשפט אישור הדואר, חתום בידי גב' אורלי גבאי, לפיו ביום 30.10 נמסר הזימון המעודכן לדיון שנדחה ליום 29.1.

מכאן, כי ביטול פסק הדין יהיה מוצדק רק ככל שמבסס הנאשם הגנה של ממש כנגד העבירה המיוחסת לו.

בהקשר זה העלה הנאשם שתי טענות, האחת טענת התיישנות שכן לא קיבל הודעה על העבירה במועד והשנייה כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי.

בהקשר להתיישנות, הציגה המאשימה אישור בדבר משלוח הודעה לנאשם, אשר הוחזר בידי הדואר ביום 1.11.21, מאחר ולא נדרש על ידו. ההודעה נשלחה לכתובתו הרשומה של הנאשם ואין טענה כי אין המדובר בכתובת הנכונה, כך שיש לראותה ככזו שנמסרה כדין במועד, בתוך ארבעה חודשים ממועד העבירה 23.9.21.

ראו לדוגמא בהקשר זה דברי בית המשפט העליון ברעפ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם.

באשר לטענת ההגנה השנייה, הרי שזו לא פורטה כנדרש ולפיכך אינה יכולה להתקבל. כפי שנפסק זה מכבר, עוד ברע"פ 9142/01בעניין סוריא איטליא, וכן בעניין סאלם הנ"ל, על מבקש הביטול פרט הגנתו ברחל בתך הקטנה. אין די בטענה כי בידי הנאשם ראיות שיבססו את ההגנה בהמשך, כפי שהוא טוען כאן, אלא שחובה עליו היה לצרפן כבר בשלב זה, ולכל הפחות לנקוב בשמו של אותו נהג ולהסביר כיצד יוכיח טענתו בהמשך.

הנאשם הסתפק בטענה כללית ובהגשת תצהיר לקוני המאמת את הבקשה, ובכך אין די כדי לבסס חשש ממשי לעיוות דין.

מעבר לכל האמור לעיל, אף אין לומר כי העונש שהוטל על הנאשם בהיעדר התייצבות הוא חמור. המדובר בעבירה של מהירות העולה ב - 49 קמ"ש על המותר בדרך עירונית. על הנאשם הוטלה פסילת רשיון מותנית בלבד וקנס שאינו עולה בהרבה על הקנס לפי ברירת המשפט לעבירה קלה יותר.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, פסק הדין מיום 29.1, נשאר על כנו.

לפנים משורת הדין, ארכה לתשלום הקנס עד יום 30.4.

ניתנה היום, י"ד אדר ב' תשפ"ד, 24 מרץ 2024.