החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשמת.

1. לנאשמת נרשם דוח שעניינו רכיבת אופניים על המדרכה. ההזמנה לדיון נשלחה למענה של הנאשמת וחזרה בציון "לא נדרש". ביום 27.2.18 נשפטה הנאשמת בהיעדרה והושת עליה קנס כחוק (100 ₪). הנאשמת טוענת כי לא קיבלה זימון לדיון הגם שאין מחלוקת כי ההזמנה נשלחה לאותו מען אותו מציינת הנאשמת בבקשה כמענה (ביאליק 78/21 ר"ג).

2. התביעה טוענת כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

3. דין הבקשה להידחות.

4. העבירה בה הורשעה הנאשמת בהיעדרה היא מסוג ברירת משפט ועל כן חלה בענייננו חזקת המסירה המעוגנת בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. על פי החזקה די בעצם משלוח ההזמנה למענה של הנאשמת, עליו אין חולק, כדי לבסס את ידיעתה אודות ההזמנה שנשלחה אליה. רק לאחרונה קבע בית המשפט העליון בהרכב שלושה כי " מדוגמאות אלה ועוד רבות אחרות, נלמדים הכללים הבאים: כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות. זאת, גם אם עבר המבקש למקום מגורים אחר מבלי ששינה את כתובתו במשרד הפנים; מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובתו הרשומה של המבקש מהווה מסירה כדין; טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין; ככלל, טענות בדבר בלבול או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות, הגם שבמקרים המתאימים ניתן לטעון לקיומו של חשש לעיוות דין; גם טענות בדבר חוסר האפשרות לקבל את דבר הדואר, בשל שהייה בחו"ל, שהייה ממושכת במקום אחר בארץ, אשפוז בבית חולים וכיוצ"ב, יש לתמוך במסמכים ואין לקבל טענות מעין אלה ללא תימוכין מספיקים." ( רע"פ 8427/27 מ"י נ' סאלם).