החלטה

החלטה בטענת התיישנות.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה במהירות העולה על המותר, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. עבירה מיום 6.1.17.

ב"כ המבקש טען כי המאשימה לא הודיעה לנאשם תוך 4 חודשים ממועד העבירה -על ביצוע העבירה שכן אישור מסירה חזר בציון "עזב" על אף שהמבקש התגורר אותה עת בכתובת אשר צוינה באישור המסירה. עוד הפנה להחלטתה בעפ"ת 23929-10-17 שם קבע כב' השופט בן יוסף כי המבקש הוכיח שלא באשמתו לא קיבל את דבר הדואר.

מכאן הבקשה אשר בפניי לבטל כתב האישום מטעמים של התיישנות.

ב"כ המאשימה טענה כי בענייננו חלה חזקת מסירה בהתאם לסעיף 44 לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד -1974 לפיה רואים הודעה על תשלום קנס או הזמנה למשפט כאילו הומצאו כדין גם ללא חתימה על אישור מסירה אם חלפו למעלה מ-15 ימים מיום שליחתם בדואר רשום.

ב"כ המאשימה ציינה בתגובתה בכתב כי הודעה נשלחה לנאשם כעבור 13 ימים מיום ביצוע העבירה. אין מחלוקת כי דבר הדואר חזר בציון "עזב" . לטענת המאשימה החלטת בית משפט מחוזי בעפ"ת 23929-10-17 אשר האריך לנאשם את המועד להישפט סותרת את הלכת בית משפט עליון . לשיטתה הנאשם לא הרים את נטל ההוכחה כי לא קיבל הודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראה סעיף ט לתגובת המאשימה).