במלים אחרות, אין די בהוכחת היעדר "יסוד לאשמה" או "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" לצורך פסיקת הוצאות. יש צורך להראות גם כי הנאשם זוכה מן האישום שיוחס לו או כי האישום בוטל על פי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

מה טעם ראה המחוקק להשוות את דינו של מי שזוכה לדינו של מי שהאישום נגדו בוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי? ; מדוע לא מצא המחוקק להשוות, לצורך סעיף 80 לחוק, בין מצבו של מי שהאישום נגדו בוטל על פי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי למי שהאישום נגדו בוטל בטרם נתן תשובה לאישום (סעיף 94 (א) לחוק סדר הדין הפלילי)? התשובה היא שהמקרים בהם עוסק סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי היו צריכים להוביל לתוצאה משפטית של זיכוי הנאשם בדין, אלא שהדין אפשר לצדדים להסכים על שינוי התוצאה המשפטית של ההליך כך שחלף זיכוי הנאשם יבוטל האישום נגדו. יוצא מכך כי סעיף 80 לחוק מקנה, עקרונית, זכות לבקש פסיקת הוצאות לנאשם שזוכה או לנאשם שהאישום נגדו בוטל בהסכמת הצדדים אך אלמלא הסכמה זו היה מקום לזכותו. למותר לציין כי אין דינו של מי שזוכה או היה מקום לזכותו (אלמלא הסכמת הצדדים לביטול האישום) כדין מי שהאישום נגדו בוטל עקב כך שהמאשימה חזרה בה מן האישום בטרם מענה לכתב האישום. במקרה האחרון אין סעיף 80 לחוק עוסק.

7. בענייננו הנאשם לא זוכה. האישום נגדו לא בוטל בהסכמת הצדדים על פי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי. חזרת המאשימה מאישום נעשתה טרם תשובת הנאשם לאישום (סעיף 94 (א) לחוק סדר הדין הפלילי). כפי שהראיתי, תוצאה משפטית זו של ביטול האישום אינה שקולה לתוצאה פורמלית של זיכוי הנאשם או לתוצאה מהותית דומה (זיכוי שהומר לביטול האישום בשל הסכמת הצדדים). על כן, אין בנסיבות מקרה זה מקום לפסיקת הוצאות להגנה על פי סעיף 80 לחוק ומכאן כי דין הבקשה להידחות. אין באמור כדי להביע עמדה ביחס לזכותו המהותית של הנאשם לפיצוי על פי הוראות דין אחר.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ח, 09 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.