מהי ענישתו הראויה של מי שנהג כשתוקף רישיון נהיגתו פקע זה מכבר ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה בגין כך?

 

רקע וטיעוני הצדדים

1.  הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה ברכב כשתוקף רישיון נהיגתו פקע ועברו למעלה משנתיים ממועד פקיעתו. זאת בניגוד להוראות סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

2.  בהתאם לעובדות כתב האישום נהג הנאשם ביום 6.3.22, בשעה 11.30 ברחוב המצודה 4 באזור, בעוד שתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 17.2.2018 (קרי כ - 3.11 שנים לפני קרות האירוע)

3.  לאחר שניתנו בהליך מספר דחיות לצורך ריפוי הפגם ומשמאמציו הנטענים לכך לא עלו יפה, הודה הנאשם בכתב האישום וענינו נשלח לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בנוגע לענישתו.

4.  תסקיר שירות המבחן כלל המלצה להטלת ענישה מוחשית וקונקרטית ולהפעלת עונש מאסר מותנה העומד כנגד הנאשם.

5.  לבקשת ההגנה ובשל הפער בין דברי הנאשם בנוגע להתנהלותו מול שירות המבחן לאמור בתסקיר, נשלח ענינו פעם נוספת לשירות המבחן.

6.  במסגרת התסקיר המשלים שהוכן על ידי שירות המבחן, נקבע שאין המלצה שיקומית-טיפולית בעניינו של הנאשם והועלתה בשנית ההמלצה להפעלת עונש המאסר המותנה.

7.  בעקבות טיעוני הצדדים במסגרת ישיבת טיעונים לעונש, נשלח ענינו לממונה על עבודות השירות לצורך בדיקת היתכנות לריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות.

8.  הממונה על עבודות השירות קבע כי לא ניתן לבחון את השמת הנאשם בעבודות שירות וזאת נוכח אי הסכמתו לביצוען בתנאים הנדרשים.

9.  לאחר קבלת חוו"ד הממונה, נערכה ישיבה נוספת לאחריה הוגשו מסמכים באשר למצבו כלכלי של הנאשם וההליך נקבע לישיבת מתן גזר דין.

 

10.  במסגרת ישיבת הטיעונים לעונש (שנערכה כאמור עובר לשליחת ענינו של הנאשם לממונה על עבודות השירות) הגישה המאשימה את גיליון הרשעותיו התעבורתי של הנאשם, אשר אוחז ברישיון נהיגה משנת 1993 ולחובתו 94 הרשעות קודמות, מהן 14 בעשור האחרון. ב"כ המאשימה פרט, כי אף נציגיה סברו שניתן יהיה לצלוח את משוכת הארכת המאסר המותנה, אך משניתנה לכך שהות ללא שהדבר צלח, יש לתת את הדגש גם למסוכנות ולא רק לצורך בהסדרה. כן נטען שמשלא הסתייע חידוש רישיון הנהיגה, היה בידי הנאשם להשקיע מאמצים בשירות המבחן בכדי לנסות להטיב את מצבו. תוך התייחסות לערכים המוגנים שנפגעו מחד ולנסיבותיו של הנאשם מאידך, עתרה המאשימה להטלת עונש מאסר בן חודש אחד במצטבר להפעלת עונש מאסר מותנה בן ארבעה חודשים העומד כנגד הנאשם. זאת על דרך של עבודות שירות ככל שיתאים לכך הנאשם ובמידה ולא יתאים, במאסר של ממש. בנוסף עתרה לפסילה בפועל בת עשרה חודשים במצטבר לפסילות מותנות העומדות כנגד הנאשם, מאסר מותנה, פסילה מותנית וקנס לשק"ד בית המשפט.

 

11.  ב"כ הנאשם, טענה שהנאשם עשה כל שביכולתו לשכנע את שירות המבחן כי הוא מבקש לקבל טיפול, שירות המבחן פגש בנאשם שתי פגישות בנות חצי שעה כל אחת ואינו מכיר את הדרך שעבר הנאשם. זאת בניגוד לבית המשפט שנחשף לדרך זו הכוללת מאמצים בני שלוש שנים לחידוש רישיון הנהיגה והיחלצות מהמצב אליו נקלע הנאשם. לדברי ב"כ הנאשם, נלקח רישיון נהיגתו בשל הונאה של שותפו לעסק בגינה נפתחו כנגדו תיקי הוצאה לפועל רבים, הנאשם ממתין למעלה משנתיים למשרד הרישוי בכדי שיזמן אותו בניסיון לקבלת רישיונו, מצוי בחובות של 350,000 ₪, הנו המפרנס היחיד במשפחה הכוללת שלושה ילדים כשאשתו אינה עובדת בשל בעיות רפואיות, סובל ממספר בעיות רפואיות ומבין כי לאחר הארכת התנאי לא תינתן לו הזדמנות נוספת.

 

12.  הנאשם, הפנה לכך שהוא כבן 51, איבד את הוריו בגין 18 ונקלע לפני כעשר שנים לחובות של חצי מיליון ₪, שאת מחציתם החזיר בזכות עבודה מאומצת. עוד הפנה לכך שרישיון נהיגתו נלקח בשל חובות, הפנה למצבה של רעייתו שקצבתה מהביטוח הלאומי אינה מממנת אף את התרופות להן היא זקוקה ולצורך להיות באופן פיסי בעבודתו כגנן ואדריכל נוף המעסיק שלושה פועלים. באשר לנסיבות האירוע נשוא ההליך מסר הנאשם, כי סיים פסילה שהוטלה עליו, נאמר לו שעליו להגיע לבית המשפט בכדי ליטול את הרישיון והוא נעצר על ידי שוטר שמסר לו שעדיין אינו יכול לנהוג.

 

13.  יוסף כל על פי בקשת הנאשם, נפסל רישיון נהיגתו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו ותצהיר חלף הפקדה הופקד במזכירות בית המשפט ביום 18.9.24 (במסגרת בפ"ת

6260-09-24). ביום 23.2.25, הוארכה פסילת רישיון נהיגתו של הנאשם עד החלטה אחרת (במסגרת בפ"ת 12587-02-25).

 

14.  תסקיר שירות המבחן כלל סקירה של מצבו הכלכלי והבריאותי של הנאשם וזאת בהסתמך על דבריו בלבד מאחר ולא הציג מסמכים תומכים. בהתאם לתסקיר, הנאשם אינו מזהה את המסוכנות הגלומה בהתנהלותו התחבורתית ומתקשה להתייחס למשמעות בחירותיו להפר את חוקי התעבורה. לגישת שירות המבחן, התנהלותו של הנאשם, העובדה שגבולות חיצוניים שהוצבו לו לא היו בעלי השפעה מרסנת והעדר הכרה מספקת בבעיותיו כגורם המונע שילוב בהליך קונקרטי, מובילים כולם לצורך בענישה מוחשית וקונקרטית ולהמלצה בדבר הפעלת עונש המאסר המותנה. כרקע לביצוע העבירה נשוא הליך זה פורט כי הנאשם תיאר צורכי פרנסה ולחץ המאפיינת אותו אגב כך, תוך קושי להתייחס למשמעות בחירתו בביצוע העבירה.

 

15.  תסקיר משלים שהוכן על ידי שירות המבחן כארבעה חודשים לאחר התסקיר הראשון, פרט כי נערכה פגישה נוספת עם הנאשם במסגרתה ניתן דגש לפער שבין התנהלות הנאשם במפגש הראשון לאמירותיו בדבר רצונו להשתלב בהליך טיפולי. לגישת שירות המבחן מהתייחסותו של הנאשם עלה כי אינו מכיר בצורך בעריכת שינוי בהתנהלותו ואינו מגלה מוטיבציה ובשלות להיעזר בהליך טיפולי. כן צוין שהצהרתו של הנאשם בדבר מוכנותו לטיפול נובעת מתחושת לחץ סביב תוצאות ההליך המשפטי ונמוכה יכולתו להיתרם מהליך טיפולי. בסיום התסקיר קבע שירות המבחן כי אינו בא בהמלצה להליך שיקומי - טיפולי וחזר על המלצתו להפעלת עונש המאסר המותנה.

 

16.  עיון בחוו"ד שהוכנה על ידי הממונה על עבודות השירות מעלה כי הנאשם כשיר בריאותית לעבודות שירות וזאת בכפוף למגבלות. עם זאת, פורט כי הנאשם לא הסכים לעמוד בכללים הנדרשים במסגרת עבודות השירות כשלדבריו לא יוכל להתחייב לתנאים הנדרשים לאור מחויבויותיו כמפרנס יחיד המתמודד עם חובות כספיים.

 

17.  עיון בגיליון הרשעותיו התעבורתיות של הנאשם מלמד כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1993 ולחובתו 95 הרשעות קודמות, מהן 13 בעשור האחרון. בין הרשעותיו של הנאשם בעשור האחרון, שלוש הרשעות בגין נהיגה עם רישיון נהיגה שתוקפו פקע לתקופה העולה על שישה חודשים ועד שנתיים ושתי הרשעות בגין נהיגה עם רישיון נהיגה שתוקפו פקע לתקופה העולה על שנתיים, זאת בשנים 2021 (בהיעדר הנאשם) ו - 2022.

 

18.  בגין הרשעה בהליך 11289-11-21 מיום 16.12.21 בשל עבירה מיום 17.11.21, עומד כנגד הנאשם עונש פסילה מותנה בר הפעלה בן 3 חודשים. בגין הרשעתו בהליך 7475-11-20 מיום 30.1.22, בשל עבירה מיום 15.9.20, עומד כנגד הנאשם עונש מאסר מותנה בן 4 חודשים לשלוש שנים בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה עם רישיון נהיגתו שתוקפו פקע לתקופה העולה על שנתיים, כמו גם פסילה מותנית בת 4 חודשים לתקופה של שלוש שנים. יצוין כי בהליכים המצוינים נפסל רישיון נהיגתו של הנאשם בפועל לתקופות של 6 חודשים ו-10 חודשים (בהתאמה).

 

19.  לאחר האירוע נשוא כתב האישום, הורשע הנאשם בעבירה אחת של רכיבה/הרכבה על אופניים ללא קסדה וזאת ביום 3.4.23.

 

20.  מהמסמכים שהציג הנאשם עולה כי הגיעה לפשרה עם אחד הבנקים ולפיה לכיסוי חוב של מעט למעלה מ -225 אש"ח, ישלם סכום של 20 אש"ח, אשר שולם.

העתק מ - "דוח תיקים לחייב מרוכז" על שמו של הנאשם המעודכן ליום 8.1.24, מלמד כי חובות הכולל של הנאשם עמד על 355,428.23 ₪.

21.  עיון במסמכים הנוגעים למצבו הבריאותי של הנאשם, מלמד כי הוא סובל מסוכרת ונעזר במספר תרופות באופן כרוני.

22.  מסמך נוסף שצורף, ונכתב בכתב יד, מציין את פרטיו של הנאשם ומתאר בפרוטרוט את מסלול חיו תוך הדגשת הקשיים עמם התמודד. מהסיפא של המסמך, דומה שהוכן לצורך קידום הליך חדלות פירעון.

23.  מסמכים הנוגעים לרעייתו של הנאשם ( נסרק עותק של ספח תעודת הזהות) מלמדים כי היא זכאית לנכות רפואית משוקללת בשיעורים העולים מעת לעת ובתקופה שבין 8/23 ל -10/25 עומדת זכאותה על 67%.

24.  מסמכים הנוגעים לבנו של הנאשם, העלו כי מיום 30.8.23, הוכרה לו נכות רפואית משוקללת של 20% על ידי המוסד לביטוח לאומי. כן עולה כי הופטר משירות צבאי.

 

 

 

ניתוח ומסקנות

25.  כידוע במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), הובנה שיקול הדעת השיפוטי בכל הקשור לענישה.

 

26.  בהתאם להוראות סעיף 40ג לחוק העונשין נקבע כי:

40ג. (א)  בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט.

(ב)  בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה.

 

27.  במסגרת סעיף 40 ט לחוק העונשין נקבעו נסיבות ביצוע העבירה בהן יתחשב בית המשפט לצורך קביעת מתחם הענישה בגין העבירה:

בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם:

(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה;

(2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה;

(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה;

(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה;

(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה;

(6) יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו;

(7) יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה;

(8) מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה;

(9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1;

(10)  האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו;

(11)  הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה.

(ב)  לעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(6) עד (9), בית המשפט יתחשב בהן ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם, ולעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10) ו-(11) - ככל שסבר שהן מגבירות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם.

 

28.  בהתאם להוראות סעיף 40יא לחוק העונשין נקבע שבגזירת העונש בתוך מתחם הענישה שנקבע, רשאי בית המשפט להתחשב בנסיבות הבאות שאינן קשורות לנסיבות ביצוע העבירה:

(1)  הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו;

(2)  הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם;

(3)  הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו;

(4)  נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב;

(5)  מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה;

(6)  שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו;

(7)  התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה;

(8)  נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה;

(9)  התנהגות רשויות אכיפת החוק;

(10) חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה;

(11) עברו הפלילי של הנאשם או העדרו.

מיום 10.7.2012

29.  סעיף 40ד לחוק העונשין מתיר לבית המשפט לחרוג לקולא ממתחם הענישה שנקבע וזאת משיקולים הקשורים לשיקומו של הנאשם.

 

30.  סעיף 40ה לחוק העונשין מתיר לבית המשפט לחרוג לחומרא ממתחם הענישה שנקבע וזאת משיקולים הכרוכים בביטחון הציבור.

 

31.  סעיף 40י לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עוסק האופן קביעת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומורה:

(א)  בית המשפט יקבע כי התקיימו נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, על בסיס ראיות שהובאו בשלב בירור האשמה.

  (ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א) -

(1) בשלב הטיעונים לעונש, הנאשם רשאי להביא ראיות מטעמו, ובלבד שאינן סותרות את הנטען על ידו בשלב בירור האשמה, והצדדים רשאים להביא ראיות שנקבע בחיקוק כי יובאו בשלב זה;

(2) בית המשפט רשאי, לבקשת אחד מהצדדים, להתיר להביא ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים לעונש, אם שוכנע כי לא היתה אפשרות לטעון לגביהן בשלב בירור האשמה או אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

(ג) בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מחמירה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה מעבר לספק סביר; בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מקילה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי.

 

32.  סעיף 40יב לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לשקול נסיבות נוספות בעת גזירת העונש

"נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים לנאשם."

 

 

33.  סעיף 40 יג לחוק העונשין מתייחס לענישה במקרה של ריבוי עבירות/אירועים וקובע:

" (א)  הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.

(ב)  הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם

(ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר - לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת."

 

ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 (ה"ח 241)

34.  הנה כי כן וכמוסבר גם במסגרת עפ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 5.8.2013) לצורך גזירת העונש, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירה וזאת בהתחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בתוך מתחם העונש יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. חריגה מהמתחם תיערך במקרים חריגים.

35.  לפני כל אלה וכשלב מקדמי, על בית המשפט לבחון "האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם"

36.  במקרה הנדון הורשע הנאשם בעבירה אחת שנעברה באירוע אחד.

 

 

מתחם הענישה

37.  הערכים שנפגעו מביצוע העבירה אותה עבר הנאשם הנו שמירה על שלטון החוק ועל הוראות המסדירות את ביטחונם של משתמשי הדרך. לאור משך הפקיעה וביצוע העבירה חרף ענישה מותנית המרחפת מעל ראשו של הנאשם, הרי שרבה מידת הפגיעה בערך האמורים.

 

38.  באשר למדיניות הענישה הנהוגה, בעבירה בה הורשע הנאשם, ככל הניתן בנסיבותיה, אפנה תחילה לעפת (נצ') 39803-04-15‏ ‏ פואז עומר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 20.9.15) (להלן: "עניין עומר") במסגרתו סקר בית המשפט המחוזי בנצרת מפיו של כבוד השופט  סאאב דבור את הענישה הנוהגת בעבירה של נהיגה עם רישיון נהיגה שפקע זה מכבר וקבע: "כי הוטלו עונשים של פסילה בפועל ומשך התקופה תלוי במגוון נתונים , כגון; עברו התעבורתי של אותו נאשם ספציפי ומשך התקופה בה היה ללא רישיון נהיגה תקף ועוד מנעד רחב של שיקולים."

 

39.  במסגרת עפת (חי') 37200-03-23  עודה רשיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.7.23) (להלן: "עניין רשיד") קבע כבוד השופט סלאמה מבית המשפט המחוזי בחיפה:

"בקביעת מתחם עונש הולם לעבירה של נהיגה עם רישיון נהיגה שפקע, מחויב בית

המשפט לתת דעתו, בין יתר, גם למשך תקופת הפקיעה, וזאת כנסיבה הקשורה בביצוע

העבירה. הדברים נכונים גם היום במצב המשפטי לאחר התיקון. בכגון דא, מתחם העונש

שנקבע על ידי בית המשפט קמא, בשים לב לתקופת הפקיעה, הוא מתחם נכון וראוי.

בית המשפט קמא קבע, כי מתחם העונש הראוי כולל רכיבים של פסילה בפועל אשר משכה נגזר ממשך תקופת הפקיעה, בצירוף רכיבים של פסילה על תנאי וקנס. זאת, לצד "רכיבים נוספים בדמות מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל במקרים המתאימים". מדובר במתחם נכון והולם."

 

40.  במסגרת עפת (חי') 62364-06-20‏ ‏ מדינת ישראל נ' איגור גורביץ (פורסם בנבו, 27.7.20) (להלן: "עניין גורביץ") דן כבוד השופט דאוד מבית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של מי שנהג כשרישיון נהיגתו פקע 13 שנה עובר לנהיגתו, כשלחובתו 6 הרשעות זהות.

"אני סבור כי בכל הקשור לעונש המאסר, מתחם העונש, מבלי לקבוע מסמרות בנדון, אמור להתחיל ממאסר על תנאי. אך אין כל חובה שבית המשפט, בפרט בנסיבות המיוחדות שהובאו, יקבע עונש מאסר בפועל וזאת בשל העובדה כי המשיב הסיר את המחדל, עברו התעברותי התיישן טרם גזר דינו, ודי בהטלת מאסר הצופה פני העתיד כדי לקיים את מרכיב ההרתעה, בפרט כאשר השגת רישיון הנהיגה תפחית משמעותית את הסכנה בדבר הישנות ביצוע העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה על פי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה."(ההדגשה במקור- ש.ש.)

 

 

41.  במסגרת עפת (ב"ש) 34909-10-15‏ ‏ חנניה חסין נ' מדינת ישראל ‏ (פורסם בנבו, 2.7.16) (להלן: " עניין חסין") דן בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניינו של מי שנהג כשתוקף רישיונו פקע כשמונה שנים עובר לנהיגתו כשלכך צורפה הרשעתו בעבירה של נהיגה בניגוד להוראות תמרור 815. כנגד הנאשם עמד מאסר מותנה בן שנה.

"בית המשפט קמא עמד גם על מדיניות הענישה בעבירה זו, הנעה בין פסילת רישיון לתקופה המזערית בת שלושה חודשים ועד לפסילה בת שלוש שנים, ורכיב מאסר שבין מאסר על תנאי עד מאסר בפועל בן מספר חודשים ואף מעל שנה.

על בסיס מכלול הנתונים, נקבע מתחם עונש הולם לעבירות נשוא התיקים של מאסר בן 3 - 12 חודשים ופסילת רישיון נהיגה בת 9 - 24 חודשים."

 

בית המשפט המחוזי שלח את הנאשם לתסקיר נוסף במסגרת שירות המבחן וקבע:

"בשים לב לטענות ב"כ הצדדים, ותסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי המערער עבר הליך שיקומי מוצלח, נחה דעתי כי יש מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, ולא להפעיל את המאסר המותנה ...

הטעם המרכזי לכך הוא אורכו הבלתי סבירוחסר הפרופורציה של המאסר המותנה."

ובהמשך

"בשל כך, ונוכח ההתקדמות המשמעותית שעבר המערער בהליך הטיפולי, עד כי הסיכון התעבורתי הנשקף ממנו מצומצם, כפי התרשמות שירות המבחן, ונוכח גילו המתקדם (מתקרב לשבעים), מצאתי כי לא יהיה צודק להפעיל את המאסר המותנה. דומני כי תקופה ארוכה של עבודות של"צ, תענה על האינטרס הציבורי כמו גם הפרטי."

 

 

42.  לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט לחוק העונשין, הרי שרב הוא הנזק הפוטנציאלי שהיה עלול להיגרם כתוצאה מנהיגה על ידי מי שרישיונו פקע עובר לנהיגתו ולא עבר תחת שבט ביקורתה של רשות הרישוי. לעניין זה ניתן לפנות לדוגמא לקביעת בית המשפט המחוזי בב"ש במסגרת עפת (ב"ש) 21538-08-19‏ ‏ מדינת ישראל נ' טלאל ג'ניים (פורסם בנבו, 20.1.20)

"ככל שתקופת הפקיעה ארוכה יותר, ראוי להתייחס אל הנהג כמי שאינו מורשה כלל לנהיגה, כך שפוטנציאל הסכנה לציבור הטמון בנהיגתו, גבוה."

עוד ניתן להפנות לדברי כבוד השופט דאוד מבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת עפת (חי') 17437-05-20 ‏ ‏אבראהים אבו גרור נ' מדינת ישראל (פורסם, 29.7.20) שהפנה לפסיקת בית המשפט קמא שקבע "שעבירת הנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף טומנת בחובה...  גם הטלת פיצוי הנפגעים על כלל הציבור" 

לעניין זה אומנם לא נגרם נזק בפועל כתוצאה מנהיגותו של הנאשם, אולם הדבר אינו מפחית מפוטנציאל הנזק הגלום בהן.

 

43.  לעניין הסיבות אשר הביאו את הנאשם לביצוע העבירה, הרי שכאמור בהתאם לדבריו במסגרת הטיעונים לעונש, סיים פסילה שהוטלה עליו, נאמר לו שעליו להגיע לבית המשפט בכדי ליטול את הרישיון ונעצר על ידי שוטר שמסר לו שעדיין אינו יכול לנהוג. המאשימה לא התייחסה לאמירת הנאשם ולא הוצגה במסגרת הטיעונים לעונש כל אינדיקציה אחרת לסיבת התנהלותו בביצוע העבירה. עם זאת, לא ניתן להתעלם להבנתי מהעובדה שבתסקיר שירות המבחן לא ניתנה התייחסות לדבריו האמורים של הנאשם ופורט כי ציין כרקע לביצוע העבירה צורכי פרנסה ולחץ. יתרה מכך, העובדה שכחודש וחצי עובר לעבירה נשוא הליך זה, הורשע בעבירה דומה, יוצרת חשש לפיו הייתה בידיעתו של הנאשם או לכל הפחות צריכה להיות ההבנה שנאסר עליו לנהוג לאחר שלא חידש את רישיונו (זאת בעיקר לנוכח עיון בפרוטוקול הדיון במסגרתו ניתן גזר הדין בהליך 7475-11-20, המלמד שהנאשם נכח בדיון). אפשר שהסברו האמור של הנאשם גם מלמד על יחסו המקל לעבירה בה הורשע, כמפורט בתסקיר שירות המבחן.

לאור זאת, בהיעדר אינדקציות אחרות, אם אתייחס לטענות האמורות כראיות להוכחת נסיבות ביצוע העבירה בהתאם להוראות סעיף 40 יג לחוק העונשין, הרי שלהבנתי לא מתאפשרת קבלתה אף בנטל הנדרש לכך במשפט האזרחי.

 

44.  נסיבה רלוונטית שיש לקחתה בחשבון בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 40 יב לחוק העונשין, נוגעת למשך הפקיעה. זאת כאמור בקביעת בית המשפט המחוזי בעניין רשיד. משך הפקיעה בעניינו של הנאשם- 3.11 שנים, אינה קצרה ונראה כי היא עומדת לחובתו.

 

45.  לאור כל האמור לעיל זאת הרי שלהבנתי עומד מתחם הענישה במקרה שלפני, בכל הנוגע לרכיב המאסר בפועל על עונש מאסר מותנה ועד עונש מאסר בפועל בן 5 חודשים שאפשר וירוצה על דרך של עבודות שירות, באשר לרכיב הפסילה בפועל נע המתחם בין פסילה לתקופה של 3 חודשים ועד 12 חודשים, פסילה מותנית וקנס[1].

 

46.  בכל הנוגע לנסיבות שאינן קשורות בעבירה עצמה, כאמור בסעיף 40יא לחוק העונשין, הרי שהענישה שתוטל על הנאשם עלולה לפגוע בו משמעותית. זאת בהתבסס על הקשיים שתיאר הנאשם, אשר גובו חלקית במסמכים שהגיש. ענישתו של הנאשם, וודאי בכל הקשור לרכיב של מאסר בפועל ככל שיוטל, עלולה לפגוע באופן קשה במאמציו של הנאשם לשלם את חובותיו, לקיים את עסקו ולפרנס את משפחתו.

 

47.  ענישתו של הנאשם, עלולה לפגוע קשות גם במשפחתו של הנאשם בראש ובראשונה ברעייתו הסובלת ממצב בריאותי מורכב ובבנו. זאת בעיקר על סמך הרושם המתקבל מדברי הנאשם ומהמסמכים שהוצגו, לפיהם נופל עליו נטל פרנסת המשפחה.

 

48.  לזכותו של הנאשם עומדת לקיחת האחריות ופעולתו המאומצת לצורך ריפוי הפגם והסדרת הרישיון. כאמור הסבירה ב"כ הנאשם כי הנאשם פועל מזה שלוש שנים לחידוש רישיון הנהיגה וממתין למעלה משנתיים למשרד הרישוי בכדי שיזמן אותו בניסיון לקבלת רישיונו. לעניין זה, אומנם לא הוגשו לבית המשפט מסמכים באשר למאמציו של הנאשם, אך לאור העובדה שההליכים בהליך נדחו במשך תקופה ארוכה לנוכח בקשתו של הנאשם[2] לפעול לריפוי הפגם והרושם האמין שהותיר בנושא, יש להתחשב במאמצים אלו, אף אם לא צלחו.

 

49.  נסיבה נוספת שניתן להתחשב לטובת הנאשם בה הנה שפקיעת רישיון בהתאם לדברי ב"כ, נובעת מהונאה של שותפו לעסק בעטייה נפתחו כנגדו תיקי הוצאה לפועל רבים. במסמך שהוגש בכתב יד, ככל הנראה של הנאשם, לא ניתנה התייחסות לעניין זה. עם זאת, לנוכח קשיו הכלליים הניכרים של הנאשם, שגובו גם במסמכים, הרי שניתן לראות כמוכחת את העובדה שקשיו הכלכליים הביאו לאי חידוש רישיון הנהיגה שלו. זאת גם בהיעדר התנגדות מטעם המאשימה ולנוכח הנטל המוטל על ההגנה בהוכחת נסיבה לקולא מכוח סעיף 40י א (ב1)לחוק העונשין.

 

50.  באשר לעברו התעבורתי של הנאשם, אשר אוחז כאמור ברישיון נהיגה משנת 1993 ולחובתו 94 הרשעות קודמות, מהן 14 בעשור האחרון, הרי שהורשע כאמור פעמיים בעבירה נשוא הליך זה בתקופה הסמוכה למועד ביצוע העבירה נשוא הליך זה. זאת ב - 1/22 בגין אירוע מחודש 9/20 ובחודש 12/21 בגין אירוע מחודש 11/21.

 

לפני כן, בחודש 11/19, הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה עם רישיון נהיגה שתוקפו פקע לתקופה שבין חצי שנה לשנתיים ובשנים 2016 ו -2017, הורשע בשתי הזדמנויות בעבירה של נהיגה עם רישיון נהיגה שתוקפו פקע לתקופה העולה על חצי שנה. כמו כן הורשע מספר פעמים בעבירה של נהיגה עם רכב שרישיונו פקע לתקופה העולה על שישה חודשים.

 

עוד יצוין כי על פי האמור בכתב האישום במסגרת הליך 7475-11-20, שהסתיים בהרשעתו של הנאשם בחודש 1/22, דובר ברישיון שתוקפו פקע בשנת 2016, מה שמלמד על כך שהנאשם חזר ועבר את העבירה בה הורשע לאחר שכבר הורשע בגין פקיעה קודמת, ללא שחידש את רישיון נהיגתו.

 

בתקופה שלאחר אירוע נשוא הליך זה הורשע הנאשם בעבירה אחת הקשורה ברכיבה על אופניים.

 

דומני שעברו של הנאשם פועל בעיקר כנסיבה לחובתו. זאת לאור העבודה שהמשיך ונהג עם רישיון נהיגה שתוקפו פקע גם לאחר שנתפס בכף פעמיים בשנתיים שקדמו לעבירה נשוא הליך זה ונדון בין השאר לעונש מאסר מותנה. כנקודה לזכותו עומדת העובדה שממועד ביצוע העבירה נשוא הליך זה, אין אינדיקציה כי חזר על ביצועה.

 

51.  בשקלול כל האמור לעיל, הרי שלזכותו של הנאשם עומדות מספר נסיבות ולחובתו עברו הקרוב והדומה. לנוכח זאת הרי שענישתו הראויה של הנאשם עומדת בשליש התחתון של מתחם הענישה. ודוק, הענישה הראויה, כוללת להבנתי רכיב של מאסר בפועל וזאת לנוכח השוני בסוגיית שיקומו של הנאשם כפי שבא לידי ביטוי בפסיקת בתי המשפט בענייני גורביץ וחסין.

 

בחינת האפשרות להארכת המאסר המותנה.

52.  דומה שלעניין רכיב המאסר בפועל ובעיקר אורכו, הרי ש"תפיסת השור בקרניו" תהיה בשאלה האם ניתן ונכון להאריך את עונש המאסר המותנה העומד כנגד הנאשם. זאת לתקופה של 4 חודשים בגין הליך 7475-11-20.

חוק העונשין קובע בסעיפים 55 ו-56 כדלקמן:

55. (א)  מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי.

56. (א)  בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

 

53.  ביחס לכללים הנקוטים בפסיקה לעניין הארכת מאסר מותנה ניתן לפנות לאמור ברעפ 7391/08 ‏ ‏ יוסף מחאג'נה נ' מדינת ישראל (פורסם, 14.9.09):

"שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה מתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה. עצם אורכו של עונש המאסר על תנאי שהוטל בגין הליך קודם אינו טעם מיוחד להארכתו, במיוחד כאשר הנאשם אינו מראה סימנים אמיתיים של הכרה והפנמה של משמעות התנהגותו הפלילית. הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל והארכת תקופת התנאי רק בשל היקפו של עונש המאסר על תנאי שיש להפעילו, אינה מתיישבת עם קו עונשי אפקטיבי וראוי בנסיבות מקרה זה."

כן פורט:

"הימנעות מהטלת עונש מאסר ומהפעלת עונש המאסר על תנאי בנסיבות של רצידיביזם בביצוע אותן עבירות בטווח שנים לא רב, בלא שהעונש המותנה הועיל להרתיע, היא המשקפת תפנית מהקו העונשי המקובל."

 

54.  דוגמא למקרה בו לא הוארך מאסר מותנה, בשל נסיבות הקשורות להיעדר שיקום ניתן לאתר במסגרת עפ 3597/19 ‏ ‏ מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם, 10.11.2019) (להלן: "עניין פלוני")

"במקרה דנן, ההליך השיקומי שעבר המשיב אינו כזה שיש בו כדי להצדיק הארכה של תקופת התנאי. המשיב נדון לראשונה למאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים. במהלך תקופת מאסרו הראשונה, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המשיב. במהלך תקופת מאסרו השנייה, בגינה נדון המשיב למאסר בפועל של 36 חודשים, שירות המבחן התרשם כי המשיב החל להבין באופן הדרגתי את המצב הבעייתי בו הוא נמצא והוא החל להשתלב בתכניות טיפול שונות למשך כשנה. לאחר שהמשיב שוחרר שחרור מוקדם ממאסרו, הוא שולב במסגרת הוסטל בה שהה תשעה חודשים, שיתף פעולה בצורה טובה והצליח להשתלב בעבודה. לאחר מספר חודשים בהם התגורר בדירה ששכר בצורה עצמאית, המשיב עבר לגור בבית הוריו שבכפר, וניתק את הקשר עם מסגרת ההוסטל, על דעת עצמו. הסתבכותו בעבירה הנוכחית, שעה שעונש מאסר על תנאי של שנה מרחף מעל ראשו, ולאחר שכבר הושתו עליו בעבר 56 חודשי מאסר בפועל, מעידה כי המשיב לא הפנים את לקחו.

לא נעלם מעיננו כי בעקבות העבירה מושא דיוננו, שולב המשיב בצו פיקוח מעצר בקבוצה של עצורי בית, גילה הבנה לחומרת העבירה אותה ביצע, ושיתף פעולה באופן יציב ואחראי. שירות המבחן ציין כי המשיב הופנה למסגרת טיפול ייעודית לתחום ההתמכרויות, והינו מודע למשמעות המשך הטיפול וחשיבותו. בנוסף, המשיב הופנה להליך שיקום תעסוקתי, במסגרתו הוא עתיד לקבל הכשרה לימודית בתחום מכונאות רכב. בנתונים אלה ניתן להתחשב לצורך גזירת העונש, ואף תוך סטייה מרף הענישה הנוהג משיקולי שיקום. אלא שהמשיב נמצא אך בתחילתו של הליך השיקום, ובהינתן עברו הפלילי כאמור לעיל, איננו רואים נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת התנאי."

 

55.  מקרה בו לא הוארך מאסר מותנה לנוכח התנהלותו של הנאשם ניתן למצוא במסגרת עפ (חי') 24350-09-21  בני שנבור בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם, 18.11.21).

"בענייננו, איננו סבורים שקיימים "טעמים שיירשמו" שיהא בהם כדי להצדיק את הארכת תקופת התנאי על-פני הפעלתה, וזאת בהתחשב, בין היתר, בכך שהמערער ביצע את העבירות שבגינן הורשע בתיק זה כשנה ומחצה בלבד לאחר שהורשע בגזר הדין מיום 7.2.16, בתיק הקודם בעבירות דומות, ונראה שהוא כלל לא הפיק את הלקח הנדרש מהרשעתו הקודמת. נזכיר, שבתיק הקודם ביטא המערער צער על מעשיו בפני בית משפט השלום, ואולם הדבר לא הרתיעו מלחזור ולבצע עבירות דומות זמן לא רב לאחר שניתן שם גזר-דינו, וכפי שהעיר בית משפט קמא בסעיף 12 של גזר-דינו, המערער אף לא נטל אחריות על מעשיו בתיק הנוכחי."

 

 

56.  דוגמא למקרה בו הוארך התנאי בהתבסס על שיקולי שיקום יש במסגרת - תפ (ב"ש) 44336-01-21  מדינת ישראל נ' זהאי אלעסם (פורסם,16.3.23)

"הנאשם עבר הליך טיפולי משמעותי ביותר, למשתמשים בסמים, ועבר אותו בהצלחה על דעת כל הגורמים הטיפוליים.

שיקולי השיקום והצורך לשמר הליך טיפולי זה צריכים לקבל ביטוי משמעותי בעניינו של הנאשם.

ההליך השיקומי והמשמעות של הטלת מאסר לאחר תהליך זה, מביאים למסקנה כי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסרים המותנים וכי יש להורות על הארכתם"

 

 

57.  ביישום כל האמור למקרה שבפני, הרי שחוששני כי לא מתקיים החריג המאפשר את הארכת המאסר המותנה.

58.  בשתי הזדמנויות, לא בא שירות המבחן בהמלצה להארכה כאמור, תוך קביעה לפיה הנאשם אינו מפנים את הצורך בעריכת שינוי בהתנהלותו ואינו מגלה מוטיבציה ובשלות להיעזר בהליך טיפולי. זאת בפער זמנים של כארבעה חודשים בין התסקירים. תסקיר שירות המבחן אינו מחייב את בית המשפט, אך משמש ככלי חשוב בידו, ביחוד לאור המאמץ הכפול שנערך על ידי השירות ופירוטם של התסקירים.

59.  העבירה נשוא הליך זה נעברה כחודש ומחצה לאחר הרשעתו הקודמת של הנאשם כשעומד נגדו עונש מאסר מותנה כשלא נטענה וממילא לא הוכחה טענה בדבר אי ידיעת הנאשם על המאסר המותנה שריחף מעל לראשו (עיון בגז"ד הרלוונטי מלמד כאמור שהנאשם נכח במהלך נתינתו). העבירה נעברה אף כשלושה חודשים וחצי לאחר שנתפס בכף בעבירה זהה על ידי נציג המשטרה. מדובר בחזרתו של הנאשם בפעם השלישית בתוך כשנה ומחצה על העבירה, חרף מפגשים עם נציגי משטרה והליכים משפטיים שהסתיימו בענישתו.

60.  אומנם הפעם פעל הנאשם לצורך הסדרת רישיון נהיגתו, אך הדבר אינו ממעיט מערך החזרתיות שבמעשיו. לזכות הנאשם עומדת העובדה שחטא בעבירת תעבורה בודדת ממועד העבירה נשוא הליך זה, אך להבנתי הדבר אינו מאפשר חריגה מהכלל באשר ניתן לראותו כתחילת הליך שיקום שאין בו די, כאמור בעניין פלוני.

 

אופן הפעלת המאסר המותנה

61.  סעיף 58 לחוק העונשין מורה:

"מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא, על אף האמור בסעיף 45, את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות."

 

62.  במסגרת עפ 8265/13 ‏ ‏ דמיטרי מלכיאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.3.2016), פירט בית המשפט העליון את הכלל בנוגע לישומו של סעיף 58 האמור.

"הוראת החוק הרלבנטית לענייננו מצויה בסעיף 58 לחוק העונשין, שעניינו תקופות מאסר בזו אחר זו. סעיף זה מורה כי כאשר מוטל עונש מאסר ומופעל לצידו עונש מאסר מותנה, ירוצו שתי תקופות המאסר, ככלל, בזו אחר זו. עם זאת סמכות זו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ורשאי הוא לסטות מן הכלל של ברירת המחדל בסעיף 58 לחוק העונשין ולהורות על חפיפתן של תקופות המאסר, אם מצא שהאיזון"בין האינטרס החברתי במיצוי הדין לבין האינטרס האנושי" נוטה לטובת הליכה לקראת הנאשם (ע"פ 3503/01 תפאל נ' מדינת ישראל פ"ד נח(1) 865, 872 (2003) מפי הנשיא ברק; ע"פ 4654/03 וליד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 27 (2006)); זאת לשם נקיטת מידת חסד עם הנאשם. ומכל מקום, במסגרת השיקולים על בית המשפט ליתן דעתו לתכליתו ההרתעתית של סעיף 58, וכנגזרת מכך, לבחון את טיב העבירה שלפניו וזיקתה לעונש הנצבר, באופן אשר יטה את הכף לטובת מיצוי דינו של הנאשם על פני נקיטת מידת חסד עמו ככל שקיימת זיקה הדוקה בין העבירה הנוכחית לעבירה שבגינה נצבר העונש (ראו ע"פ 5974/13 מוחמד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 14-12 (2014); ע"פ 4716/12 מדינת ישראל נ' דטסה, [פורסם בנבו] פסקאות 23-21 (2013))."

 

63.  דוגמא למקרה בו צידד בית המשפט העליון בהפעלת עונש המאסר המותנה באופן מצטבר ניתן למצוא בעפ 2336/16 ‏ ‏ ריאד מזראיב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.12.2017)

"נוכח עברו הפלילי של המערער והעובדה שלא בחל מלשוב לסורו בחלוף זמן מועט ביותר, חרף המאסרים המותנים אשר הוטלו עליו בגין ביצוע מעשים דומים בעבר אשר כשלו מלהרתיעו, נוטה הכף בבירור לכיוון ברירת המחדל של צבירת עונשים על פני החלתם באופן חופף (ראו למשל: ע"פ 1880/14 עמאש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (19.11.2014)). זאת גם נוכח העובדה שעונש המאסר על תנאי שנגזר על המערער לא מילא, וזאת בלשון המעטה, את תכליתו ההרתעתית (ע"פ 4716/12 מדינת ישראל נ' דטסה, [פורסם בנבו] פסקאות 21-22 (6.6.2013)).".

 

64.  דוגמא למקרה בו הטיל בית המשפט העליון עונש מאסר מותנה באופן חופף הינו עפ 8435/17 ‏  ‏ דוד נפתלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.4.2019) (להלן: "עניין נפתלי")

" בהינתן נסיבותיו האישיות של המערער, ובייחוד מצבו הבריאותי; ונוכח ניצני השינוי החיובי שהפגין המערער, גם אם לא התגבשו בשלב זה כדי סיכוי של ממש לשיקום מלא - ראינו לחרוג מן הכלל ולהורות על הפעלת המאסר על תנאי בחופף."

65.  דומני שביישום האמור לעניינו, נכון יהיה במקרה זה להפעיל את עונש המאסר המותנה בחופף לעונש המאסר נשוא הליך זה. זאת בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בעברו שאינו מכביד בתקופה שממועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום (אף אם אין בכך בכדי להביא להארכת רכיב המאסר המותנה) ובעובדה שלהבנתי עומד עונש המאסר הראוי לנאשם בגין הליך זה על תקופה קצרה בהרבה מתקופת המאסר המותנה החלה.

 

 

66.  מכל האמור לעיל, החלטתי לעיל על הנאשם את העונשים הבאים:

·  מאסר בפועל לתקופה של חודש ויום. זאת תוך הפעלה בחופף של עונש מאסר מותנה בין ארבעה חודשים העומד כנגד הנאשם מהליך 7475-11-20, כך שסה"כ ירצה הנאשם עונש מאסר בן 4 חודשים ויום. מועד תחילת ריצוי המאסר בפועל יקבע לאחר קבלת התייחסות בנושא מאת רשויות שב"ס.

יוער כי ככל שתבקש ההגנה לשוב ולהפנות את ענינו של הנאשם לממונה על עבודות השירות, תישקל בקשתה בחיוב.

·  מאסר על תנאי בן 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה עם רישיון נהיגה שתוקפו פקע לתקופה העולה על שנתיים. או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

 

·  פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 9 חודשים. זאת תוך הפעלה במצטבר של עונש פסילה מותנה בן 3 חודשים העומד כנגד הנאשם בגין הליך 11289-11-21 ועונש פסילה מותנה בן 4 חודשים העומד כנגד הנאשם בגין הליך 7475-11-20. בסה"כ יפסל רישיון נהיגתו של הנאשם לתקופה של 16 חודשים שתימנה מיום 18.9.24. היות ותקופת הפסילה הכוללת הנובעת מהליך זה כמעט וחלפה, הרי שהפסילה לא תימנה ממועד שחרורו של הנאשם ממאסרו בפועל כאמור בסעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה.

 

 

·  פסילת רישיון נהיגה לתקופה של - 9 חודשים וזאת על תנאי למשך - 3 שנים.

מוסבר כי על פי הדין מי שנפסל על תנאי ייפסל בפועל אם תוך התקופה שנקבעה בגזר הדין יעבור אותה עבירה עליה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה) .

 

·  לנוכח הטלת מאסר בפועל ומצבו הכלכלי של הנאשם, לא יוטל עליו רכיב של קנס.

 

מזכירות - נא להעביר העתק מגזר דין זה לידי רשויות שב"ס.

 

זכות ערעור כדין

 

 

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, במעמד הנוכחים.