בעקבות חצייתה של הולכת הרגל, נעצר רכב - ג'יפ, שהתקרב מעבר החצייה, ואילו הנאשם ניסה לעקוף אותו מצידו השמאלי "וברגע האחרון מבצע עצירה של הקטנוע כאשר עוצר את רכבו כ - 15 ס"מ לערך מהאישה" (ת/1), כתוצאה מהתנהגות זו של הנאשם הולכת הרגל קפצה לאחור תוך כדי צעקה שנבהלה (ת/1).

תגובת הנאשם הראשונה הייתה: "מצטער מצטער סליחה סליחה" והשנייה:"ניפגש בבית המשפט".

העד אף היפנה לסקיצה אשר שרטט במועד האירוע על גבי דו"ח הפעולה בחלק "הנסיבות" (ת/1), ושם ניתן להתרשם בברור, כי הולכת הרגל כבר הייתה בתוככי המעבר וכבר חצתה את מרביתו כאשר רוכב האופנוע הפתיע אותה משמאלו של הרכב החונה שמשורטט באותה הסקיצה.

בחקירתו הנגדית:

הבהיר העד שאף על פי שמדובר בכיכר, הנאשם אף האיץ את מהירותו וכי הולכת הרגל הייתה בכיוון של חצייה כשהיא אמורה לחלוף על פני הנאשם ורק אז לחלוף על פני העד.

העד אף ציין, שהנאשם אף התרעם על כך שהעד "מבזבז את זמנו", שכן העד לקח אותו לתחנת המשטרה לצורך מילוי הדו"ח.

גרסת ההגנה:

הנאשם העיד כעד יחיד מטעמו, העיד שהאירוע אירע בחג והוא היה בדרכו למפגש חברתי לעשות "על האש", מסכים שראה את הג'יפ עוצר בסמוך למעבר החצייה ואף מסכים שעקף אותו ונהג לשמאלו (בעמ' 7 ש' 26 - 29).

הוא גם טוען כי עצר לצידו של הג'יפ שכן "הבנתי שמישהו כנראה חוצה את מעבר החצייה ולכן עצרתי" (ש' 30).

בחקירתו הנגדית - מודה שראה שהג'יפ עצר, שעדיין לא ראה את "הבחורה עוברת", שהבין שצריך לעצור אבל ,המכוניות הסתירו לי את המדרכה (­עמ' 8 ש' 8 -10) מחדד שלא היה לו שדה ראייה לראות את הולכת הרגל אבל מניסיונו רב השנים "כנהג 15 שנים", הבין שמשהו קורה.

לא מסכים שהולכת הרגל צעקה וקפצה אחורנית (ש' 18 - 19) אומר "שלא זוכר" שאמר בתגובתו לשוטר שהוא מצטער ומבקש סליחה ובהמשך אף שאין סיבה שיגיד זאת (בעמ' 8 ש' 24 - 29).

כשנשאל היכן הייתה הולכת הרגל בעת שנעצר, ענה "היא עברה אותנו בדיוק עברה. כשהיא עברה אותי ראיתי אותה" ובהמשך אמר: "היא בדיוק עברה אותי... אני לא ראיתי אותה" ולשאלת בית המשפט דייק: "אני לא ראיתי אותה. היא בדיוק חצתה. ראיתי אותה רק כשהיא חצתה ועברה אותי." (בעמ' 9 ש' 8, ו - 23)

דיון והכרעה:

תקנה 67 לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת:

(א) "נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החצייה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך.

(א2) התקרב נוהג ברכב למעבר חצייה ובינתיים אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר - יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, "תן לו זכות קדימה".

החובות המוטלות על נוהג רכב בהגיעו בסמוך למעבר חצייה, הן לאפשר לחוצים להשלים את חצייתם בבטחה כאשר, אם רכב בנתיב הסמוך נעצר, או מאט, יש לעצור את הרכב או להאט לפי התנהגות זו, שכן ניתן להבין מהתנהגות זו של נהגים אחרים שיש סיבה מסוימת להאטה זו, ומתוך כך שמדובר בקרבה למעבר חצייה, ההנחה ההגיונית הסבירה כי הולכי רגל חוצים בסמוך.

התביעה באמצעות העד שהובא לבית המשפט, מסכימה שהנאשם עצר את רכבו- הקטנוע, עצירה מוחלטת, לפני מעבר החצייה, ולא שמעתי מפי העד שהנאשם עצר על גבי המעבר, או כי הולכת הרגל הייתה צריכה להשלים את החצייה כשהיא עוקפת את האופנוע.

העובדה שהחוצה נבהלה וקפצה אחורה, היא תגובה סובייקטיבית של אותה האישה ויתכן שהולך רגל אחר היה מגיב אחרת.

בסופו של יום, יש לבחון האם לפי התיאור שתיאר עד התביעה וכפי שעולה בסקיצה שערך ובתיאור הנסיבות כעולה מדו"ח ת/1, היה כדי לסכן את בטיחותה של הולכת הרגל בפועל, בניתוח אובייקטיבי של האירוע, דהיינו לו המשיכה הולכת הרגל לחצות האם הייתה נתונה בסכנה.

על פי המשורטט בסקיצה, נראה באופן ברור, שרוכב האופנוע נעצר לפני מעבר החצייה ובסמוך לג'יפ שעצר קודם לפני שזה הגיע, ולפי השרטוט אף עולה בבירור כי נעצר באותו קו העצירה של הרכב הסמוך, בכל מקרה, לא נראה בשום שלב שהולכת הרגל הייתה בסכנה כלשהי.

ייתכן שהתנהגותו של הנהג, כשהוא מגיע במהירות למעבר ועוצר באופן מיידי, היה בו כדי להבהיל את הולכת הרגל החוצה, כפי שנראה שקרה, על פי עדות השוטר, אולם בזה לא נתמלאו יסודות העבירה כפי שנדרש על פי החוק.

מכאן, שגם בקבלת עדות עד התביעה באופן מלא, וכך אני עושה, שהרי העד העיד באופן ברור קוהרנטי ואמין, אך לדעתי, טעה לחשוב שבתגובתה הסובייקטיבית של הולכת הרגל, יש כדי למלא אחר אותו היסוד של אי השלמת החצייה בבטחה- ולא היא.

עדות השוטר ועדות הנאשם נשזרים זה בזה, כאשר הנאשם מודה בכל העובדות הנטענות, שהגיע בנסיעה בכיכר, שלא ראה את הולכת הרגל, שראה את רכב הג'יפ עוצר והבין מכך שהולכי רגל עוברים על המעבר, שעקף את הרכב משמאל, ונעצר מיד ובסמוך אליו, כאשר תוך כדי עצירתו, נתגלתה אליו הולכת הרגל. נראה כי הסימולטניות הזו, היא זו שגרמה להולכת הרגל להיבהל, אולם בשום שלב, נהיגתו לא העמידה אותה בסכנה.

לאור כל זאת ומכיוון שהמאשימה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה, אני מזכה את הנאשם זיכוי מלא מהעבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ז, 13 דצמבר 2016, במעמד הצדדים