החלטה

בסיפת בקשה זו עותר הנאשם לחייב את התביעה להמציא "את הוראת התקנה ברשומות המקימה את התמרור עצור שבאישום יחד עם הודעה כזאת למבקש". עוד עותר הנאשם לקבוע כי ככל שאין "רישום כזה ברשומות" יבוטל דיון ההוכחות שנקבע.

חוששני כי בקשה זו הופכת את היוצרות. ככלל מוטל על התביעה הנטל לשכנע את בית המשפט במידת ההוכחה הנדרשת כי הנאשם עבר את העבירה. נטל זה הוא קבוע ואינו משתנה. כפועל יוצא מנטל השכנוע (הנטל המהותי) נושאת התביעה ברגיל גם בנטל הטקטי (נטל הבאת הראיות). עם זאת, ובכל הנוגע להוכחת טענה כי תמרור מסוים הוצב, נקבע או סומן שלא כדין עובר הנטל הטקטי לנאשם לבסס טענה זו בראיות. לא התביעה היא הנדרשת להציג ראיות לחוקיות הצבתו, סימונו או קביעתו של התמרור הנדון. כך, קובעת תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה: " עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין". (הדגשה אינה במקור). לעניין תקנה זו נקבע כי " נאשם במשפט פלילי בעבירת "אחריות קפידה" כבמקרה שבפנינו כאשר עסקינן בעבירת תמרור, מוטל נטל כבד ביותר. עליו לסתור את חזקת תקינות המנהל. על הנאשם להוכיח (בבחינת "נטל הראיה") כי התמרור "הוצב, סומן או נקבע שלא כדין". (עפ"ת (ת"א) 34235-08-17‏ ‏ רוזנברג נ' מדינת ישראל). לאור האמור, אין כל יסוד לחייב את התביעה להמציא ראיה להוכחת חוקיות התמרור. הנאשם הוא הנדרש להוכיח את אי חוקיותו.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.