החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אשר לא התייצב לדיון.

2. על-פי עובדות כתב האישום, נהג המבקש ברכבו ביום 11.6.25 בשעה 17:50, וכשהגיע לצומת הכבישים 87 ו-90, פנה שמאלה לכיוון דרום ולא ציית לתמרור 302 המוצב בדרכו, לא נתן זכות קדימה לכלי רכב שהגיע אל הצומת. בניגוד לתקנות 64(ד)+22(א) לתקנות התעבורה.

3. המבקש נעצר ע"י שוטר שרשם לו הזמנה לדין למועד הדיון (5.1.26).

4. לטענת המבקש, פנה למנהל מחלקה בחברה בה הוא עובד אשר הבטיח לו כי יטפל בהעברת הדו"ח אל עו"ד אך בשל סמיכות האירוע לתקיפת איראן, העניין "התפספס ולא טופל".

5. לטענת המבקש, יש לו סיכויי הגנה טובים שכן, בדו"ח קיימים כשלים מהותיים אשר לא פורטו בבקשה או בתצהירו המצורף.

6. יצוין כי, לא צורף לבקשה גם תצהיר של אותו מנהל נטען.

7. המבקש טוען כי העונש שהוטל עליו הוא עונש כבד וכי המאשימה בטיעוניה לעונש לא ציינה כי רישיונו נפסל מנהלית למשך 30 ימים ואף טענות המאשימה לעברו התעבורתי אינן נכונות שכן, בניגוד לאמור בטיעוני המאשימה הוא נוהג משנת 2005 ולא משנת 2023 כפי שנטען בטיעוני המאשימה.

8. לבקשתו, לא צירף המבקש אישור בדבר הפסילה המנהלית אשר ריצה לטענתו ולא צורף רישיון הנהיגה ממנו ניתן להסיק כי הוא נוהג משנת 2005 כנטען על-ידו.

9. הנאשם זומן כדין ולא התייצב למשפטו והטענות בדבר העברת הטיפול בדו"ח למנהל המחלקה, נטענה בעלמא וללא הוכחה מספקת.

10. בהיעדר עילה לאי התייצבות המבקש, ובהיעדר סיכויי הגנה ממשיים, דין הבקשה לביטול הכרעת הדין לדחייה.

11. העונש שהוטל על המבקש הוא עונש המינימום הקבוע לצד העבירה בה הורשע ועל-כן, אין גם טעם בביטול גזר הדין.

12. יצוין, כי על-פי הפסיקה, אין חובה לנכות את הפסילה המנהלית מתוך העונש שמוטל.

13. העבירה המיוחסת למבקש היא עבירה חמורה אשר בנס לא גרמה לתאונת-דרכים.

14. לאור האמור לעיל, גם אין מקום להתערב בגזר הדין.