מדברי הנאשם "נראה לי אתה מתבלבל".

6. מוצג ת/2 סרטוני מצלמות הגוף מיום 11.2.23 מעלה כי בדקה 13:12:59, השוטר פונה אל הנאשם לאחר ביצוע העבירה, מבקש רישיון נהיגה, מסביר לו את מהות העבירה "אתה נוסע על כביש 90 זה מדרום לצפון, אתה נוסע בנתיב ימין אני בשמאל, עם ניידת כחול לבן אתה עם הפלאפון מול הפנים ואתה מזגזג בכביש אתה לא שם לב אתה סוטה מנתיב ימין לנתיב שמאל לנתיב שלי.."

7. הנאשם השיב לו: "נראה לי אתה מתבלבל".

8. השוטר השיב לו "אתה מקבל דו"ח על שימוש בטלפון".

עדות עד התביעה רס"ב אכרם חסאם:

9. בחקירה ראשית, העד ציין כי הוא שוטר תנועה במתנ"א ראש פינה משנת 2017. העד טען כי לא זוכר את האירוע (עמ' 10 ש' 16-17) ולא מכיר את הבן אדם שנתן לו את הדו"ח (עמ' 10 ש' 18-19),

10. בחקירה נגדית נשאל העד האם הוא מסתמך על מה שרשום היות וציין כי לא זוכר את האירוע, השוטר השיב "זה מה שרשום" לשאלה האם הוא זוכר את הנאשם השיב: "אני פוגש הרבה נהגים" (עמ' 11 ש' 13).

11. לשאלת הנאשם האם הוא זוכר שהיה ברכב דיבורית עם התקן קבוע ומעמד לטלפון השיב "אני מתייחס למה שרשום בנסיבות" (עמ' 11 ש' 19-20).

12. לגבי המיקום השיב השוטר "מה שרשום בנסיבות כביש תשעים, רשמתי ש"נעצר בתחנת אוטובוס לצפון לאיילת השחר" יש לפני איילת השחר חצור אז לכיוון צפון... הרכב נעצר באיילת השחר כביש תשעים סימן שהעבירה בוצעה קודם לכן" (עמ' 11 ש' 26-29, עמ' 12 ש' 1).

13. השוטר ציין כי נסע בנתיב השמאלי והבחין בנאשם בנתיב ימין משתמש בפלאפון "אחרי שאני מתקדם במקביל אליו אני מבחין בו" (עמ' 12 ש' 4).

14. לשאלת הנאשם מה מהות השימוש בפלאפון השיב השוטר "אחזת או השתמשת" (עמ' 12 ש' 18) לשאלה מה אתה ראית השיב: "רשום מחזיק ביד ימין במקביל פנים זאת אומרת לפני הפנים... כשאני מציין במקביל לפנים זאת אומרת לפני הפנים" (עמ' 12 ש' 20,22).

15. השוטר הסביר כי הפלאפון היה ממול הפנים והוסיף כי "אם אני רושם ליד האוזן אז אני רושם זאת במפורש" (עמ' 12 ש' 24).

16. מבחינת תנאי הדרך השיב השוטר כי היה קשר עין רצוף וראות טובה (עמ' 12 ש' 32).

17. לשאלת הנאשם דרך איזו שמשה ראה את העבירה לכאורה מהניידת השיב: "כשאני מתייחס לעבירה זה דרך החלון הימני הקדמי של הניידת והחלון הקדמי השמאלי של הרכב" (עמ' 13 ש' 1).

18. לגבי הזמנים נשאל "באיזו שעה התבצעה העבירה, לא מתי עצרת ומתי ניגשת" השיב השוטר "מה שרשום בדו"ח 13:13" (עמ' 13 ש' 4-5).

19. לשאלת הנאשם: "אם אני אומר לך שעוד לפני 13:13, 13:12 בערך אתה כבר ניגשת ודיברת עם הנהג אחרי שעצרת אותו השיב השוטר: "לפעמים אני לא לוחץ ישר, הלחיצה במצלמה לפעמים אני מוריד דקה שתיים, יש פער לפעמים. אני מתייחס לשעת עצירת הרכב, מתי שזיהיתי את העבירה אני רושם, לפעמים אני ניגש לנהג ואני הולך ומפעיל את המצלמה. לפעמים יש בלבול בדקה שתיים. השעה שרשומה לא חייבת להיות מדויקת. לפעמים זה בלבול. זה בסמוך לשעה הזאת יכול להיות שזה לא מדויק..." (עמ' 13 ש' 8-12).

עדות הנאשם:

20. הנאשם, לאחר שהוסברו לו זכויותיו בחר להעיד.

21. הנאשם טען כי בעת האירוע נסע בכביש 90 סמוך לאזור חצור, הבחין בניידת שנסעה מעט מאחוריו בצד שמאל במראה .. טען, כי המכשיר הסלולרי שלו היה מחובר להתקן עם המערכת של האנדרואיד אוטו במכשיר קבוע ברכב. כעבור בערך כחמש דקות, עצר אותו השוטר וטען שהוא סטה מהנתיב לאחר מכן טען שראה את הנאשם משתמש בפלאפון והוא השיב לו שהוא כנראה מתבלבל מכיוון שהטלפון היה מחובר למערכת הקבועה.

22. הנאשם נחקר ע"י התובע ונשאל מדוע שהשוטר יתן לו דו"ח שלא בצדק והשיב "השאלה שלך מזמינה עדות סברה אין פה משהו עובדתי עם זאת מה שאני משער שקרה זה ...שלא היה הרבה תעסוקה יכול להיות שהוא הבחין או חשב כמו שהוא אמר וכתב שסטיתי מהנתיב ובגלל זה הוא עצר אותי לבדיקה ולאחר שהוא הבין שאין פה נסיבות שמצדיקות כתיבת דו"ח של סטייה מנתיב וכנראה התבלבל וראה אותי מחזיק אולי עט מחליף הילוך או נוגע באחת מהמערכות של הרכב התבלבל והחליט לרשום דו"ח" (עמ' 15 ש' 21-25). כשנשאל אם החזיק עט השיב "לא זוכר זה סברה" (עמ' 15 ש' 27).

23. כשנשאל למה אמרת שהחזקת עט השיב: "אני לא אמרתי שהחזקתי עט ... (עמ' 15 ש' 29)

לשאלה האם יש לו איך להוכיח כי הטלפון שלו מחובר למכשיר קבוע ברכב השיב "לא" (עמ' 16 ש' 10). והוסיף כי הטלפון היה מחובר גם בכבל וגם במתקן (עמ' 16 ש' 12).

סיכומי הצדדים:

סיכומי המאשימה:

24. המאשימה טוענת, כי מדובר בסעיף עבירה בנהיגה כאשר הנאשם נהג ברכב, בעת שהרכב היה בתנועה השתמש הנאשם במכשיר הטלפון הנייד שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28ב (1)(א) לתקנות התעבורה.

25. המאשימה טענה, כי על פי גרסת העד, השוטר "אכרם חסאן" שהינו שוטר בעל ותק, נמסרה עדות עקבית לגבי האירוע והדו"ח שערך.

26. מדובר בדו"ח מיום 11.2.23 בנוסף לדו"ח שהוא ערך הוגשו גם שני סרטוני מהם עולה מפגש עם הנאשם לאחר ביצוע העבירה.

27. המאשימה טוענת, כי היא סבורה שהוכחו כל עובדות העבירה המצוינות בכתב האישום ומבקשת לאמץ גרסת השוטר שעומדת אל מול גרסתו של הנאשם.

28. לטענת המאשימה, העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום הוכחה מעבר לכל ספק סביר ועתרה להרשיעו.

סיכומי הנאשם:

29. לגרסת הנאשם, השוטר ציין בעדותו כי אינו זוכר שום דבר מהאירוע ונסיבות העבירה ומשכך, נותר להסתמך רק על ת/1 ו- ת/2 שהוגשו במהלך הדיון שלגרסתו, לא מעלה ולא מוריד מבירור האשמה.

30. בנוסף לטענתו, התביעה לא הציגה שום ראיה נוספת התומכת בעובדות כתב האישום ולא הציגה ראיות המסבירות את הסתירות ואת הספקות הרבים שעלו באשר לעדותו של השוטר ולסתירות בעובדות ובנסיבות.

31. כך למשל, טען הנאשם כי השוטר לא כתב בדו"ח על מזג האוויר, לא ציין אם החלון של הנוסע הימני של הניידת היה סגור או פתוח, האם החלון של הנהג ברכב ה"סקודה" היה סגור או פתוח. לדידו, השוטר טעה והודה שטעה בשעה של ביצוע העבירה לכאורה שכן שעת עצירת הרכב לפי הנתונים שהציגה התביעה הינה 13:12 ועל כן לאור עדות השוטר בדבר נסיעה של כמה דקות עוד קודם לכן מכיוון חצור, השעה שבה לכאורה, הייתה העבירה אמורה להיות קודמת לכך בחמש או שבע דקות.

32. עוד הוסיף הנאשם, כי השוטר בעדותו ציין כי כשכתב שהנאשם אוחז לכאורה בטלפון במקביל לפניו התכוון בעצם מול פניו וזאת למרות שאינו זוכר את האירוע אלא כך פירש את הדברים הכתובים בדיעבד.

33. לטענתו, השוטר העיד כי לא הבחין בשימוש הנאשם במכשיר הטלפון אלא רק באחיזתו ולא ידע להסביר או להצביע על שימוש. כמו כן, לא ידע השוטר להסביר את פעולת הנהיגה בכביש מהיר תוך כדי צפייה על הנאשם.

34. עוד הוסיף, כי השוטר לא ידע להסביר מדוע לא רשם את כל החוסרים שצוינו ומשכך, לא ניתן לקבל את עדותו המסתמכת כולה על דו"ח שרשום באופן שאינו מפורט ומקיף דיו.

35. הנאשם טוען, כי לאור הסתירה בין עדות ההגנה לעדויות התביעה עולה ספק סביר לא כל שכן כרסום ממשי בהתכנות לקיומן של העובדות כפי שמתואר בכתב האישום.

36. הנאשם עותר לזיכוי.

דיון והכרעה

37. לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי את עדות השוטר רס"ב אכרם חסאם, והזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה, השתכנעתי מעל לכל ספק כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

א. עדותו של השוטר הייתה עקבית ואמינה בעיניי, הוא לא ניסה להוסיף על הכתוב.

ב. עדותו של השוטר מקבלת חיזוק מעדות הנאשם עצמו אשר הודה כי סטה מנתיב נסיעתו, דבר שהוביל לעצירתו וכי יתכן שאחז בחפץ בידו.

ג. לא האמנתי לנאשם אשר כאמור ניסה לתלות את כל יהבו בטעויות סמנטיות של טעות בזמן רישום הדו"ח ובחוסרים שאינם רלוונטיים לדעתי לביצוע העבירה כגון, חלונות הרכבים ומזג האוויר.

ד. כאמור, הנאשם קשר את עצמו לאירוע ושוכנעתי כי חשדו של השוטר התעורר לאחר שראה את רכב הנאשם סוטה מנתיב לנתיב, דבר המאפיין נהגים העסוקים בשימוש בטלפון.

38. גרסתו של הנאשם לפיה, הטלפון היה מחובר לדיבורית הינה גרסה כבושה אשר הומצאה לצורך ההליך המשפטי. אילו הייתה גרסה זו אמתית, היה מפנה הנאשם את תשומת ליבו של השוטר אל מכשיר הטלפון בזמן אמת, אך כפי שעולה מהסרטון, בחר הנאשם בגרסה מתחמקת לפיה, השוטר "מתבלבל".

39. ברע"פ 10020/16 בן יוסף נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' מינץ : מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה האחיזה בטלפון הנייד בזמן הנהיגה מהווה, כשלעצמה, עבירה לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות וכי אין כל צורך להוכיח מהו השימוש המסוים, אותו ביצע הנהג בטלפון בזמן הנהיגה ברכב...".

40. לאור האמור, אין משמעות לטענת הנאשם לפיה, השוטר לא ראה או לא יכול היה להעיד על סוג השימוש שנעשה בטלפון.

41. בע"פ 4004/98ורשבסקי נגד מדינת ישראל, חזר כבוד הש' מודריק על עמדתו, כפי שנקבעה בתיק קודם, פרשת רגב ולפיה :

"לאמור במצב של עדות הנאשם מול עדות השוטר.... לדידי, עדות השוטר אכן עדיפה, מפני שיש לה מעיקרה יתרונות ברורים על פני הנאשם. ראשית, בהנחה......אין לראות את השוטר כצד אינטרסנטי, שעדותו עלולה להיות מושפעת מאינטרס של "יפוי" כלשהו. הנהג, לעומתו, הוא צד מעוניין והוא עשוי באורח תת הכרתי ל"יפות" את התנהגותו, להכשירה ולהצדיקה בעיניו. שנית, השוטר נהנה מיתרון של התמקצעות וניסיון עבודה. הנהג, גם הנהג המקצועי, אינו עתיר ניסיון באיתור מעשי עבירה. שלישית והוא עיקר בעיני, השוטר נהנה מיתרון ההתמקדות וריכוז תשומת הלב בנהג ובמעשה העבירה. הנהג, באורח טבעי, אינו מקדיש תשומת לב מיוחדת לאורח הנהיגה שלו ובשעה שמוטחת נגדו טענה בדבר ביצוע עבירה מצדו ( מהירות, חציית פס הפרדה, אי ציות לתמרור וכו'), עליו לבצע ראיה לאחור... ואין לפניו סרט חזותי מוקלט של הנהיגה. היתרון של השוטר ברור".

42. לא שוכנעתי כי לשוטר רושם הדו"ח היה אינטרס לבדות את העבירה וכי תיאר בדיוק את שראו עיניו.

43. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, ולאור החיזוק שקיבלה עדות זו בראיות שהוצגו ובעדות הנאשם, אני קובע כאמור, כי הנאשם נהג ברכבו תוך שהוא אוחז בטלפון וסוטה מנתיב לנתיב ובכך עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

44. לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום.

45. אני קובע את התיק לשמיעת טיעונים לעונש ליום 16.4.26 בשעה 10:15.

46. היה והנאשם לא יתייצב, יראו אותו כמי שמוותר על זכותו לטעון לעונש וייגזר דינו בהעדרו.

ניתנה היום, כ' חשוון תשפ"ו, 11 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.