החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 15/9/24.

המבקש איננו מכחיש כי זומן כדין לדיון, אך טוען כי הזמנתו אבדה, וכי בברור שערך לכאורה במזכירות בית משפט אחר, נמסר לו כי לא הוגש נגדו הכתב אישום, ולכשיוגש יוזמן.

טענות המבקש ללא ציון תאריך הברור וללא הוכחה כלשהיא, הינן טענות בעלמא.

פסק הדין נמסר למבקש ביום 11/11/24 ואין בפיו הסבר לשיהוי הרב בהגשת בקשתו, כמעט 9 חודשים, או לסיבה שבשלה טרם ציית לפסק הדין וטרם הפקיד רישיונו.

על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ, לא יזקק בית המשפט לבקשה שהוגשה בחלוף 30 יום מיום שנודע למבקש על פסק הדין.

המבקש הורשע בנהיגה בשכרות, בכמות העולה על פי שניים מהמותר בחוק, בהיותו נהג צעיר והעונש שהוטל עליו הוא עונש המינימום הקבוע בחוק, כך שבשים לב לכך, שלא ניתן היה אף להטיל עליו רכיב מאסר, מדובר בעונש מתון שאף חורג לקולא ובוודאי שאיננו יכול לבסס עילה של עיוות דין.

בטענות הנאשם לא מצאתי אף סיכוי ממשי לשינוי התוצאה, כזה המצדיק פתיחתו של ההליך הפילי מחדש.

סוף דבר הבקשה נדחית.

על המבקש לפול לפי פסק הדין ללתר.