החלטה

1. לפניי בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות.

2. עניינה של העבירה הינה נהיגה במהירות מעל המותר אשר צולמה במצלמת א'3.

3. ביום 23.08.23 נעתר בית המשפט לבקשה להארכת מועד להישפט.

4. המבקשת טוענת, כי היה על המאשימה להגיש את כתב האישום תוך שנה מיום הארכת המועד ומכיוון שכתבי האישום הוגשו בחלוף שנה, יש התיישנות.

5. בתגובתה, מתנגדת המשיבה לבקשה וטוענת כי המועד הקובע הינו המועד שבו נשלחה למבקשת הזמנה לדיון בדואר רשום שאת מספרו ציינה.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתגובות בכתב, החלטתי לקבל את הבקשה.

6. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו".

7. מקובלת עליי קביעתה של כבוד השופטת עספור בתיק תת"ע 8915-09-23 ולפיה, מרגע שניתנה הארכת מועד להישפט, זהו המועד הקובע למניין ההתיישנות.

8. מכיוון שהארכת המועד להישפט ניתנה ביום 8.11.23 וההזמנה למשפט נשלחה ביום 21.1.25, חלפה שנה ועל כן, התיישן כתב האישום.

9. לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול כתב האישום מחמת התיישנות.