החלטה

1. לפני הודעה על הגשת תצהיר מתוקן בה מתבקש בית המשפט להורות למזכירות להנפיק אישור הפקדה החל מיום 5.11.25.

2. ביום 6.11.25, הגיש המבקש תצהיר ובסעיף 4 בו נכתב כי רישיונו איננו בתוקף.

3. ביום 7.11.25 ניתנה החלטה בה קבעתי כי בהתאם לתקנה 557(א) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן- "התקנות"), על המבקש להפקיד את רישיונו גם אם פג תוקפו ומכיוון שעל פי התצהיר, רישיונו איננו בתוקף, אין בהגשת התצהיר כדי להוות תחליף הפקדה.

4. באותו יום, הגיש המבקש את ההודעה על התצהיר המתוקן ובו תמיהה על כך שבית המשפט החליט לדחות את הבקשה כשהוא מציין שזו הפעם הראשונה שתצהיר כזה נדחה והוא מקווה כי לא מדובר בעניין אישי.

5. עוד ציין ב"כ המבקש כי לא ברור לו מדוע הוחלט לדחות את הבקשה כאשר ממילא אין למבקש רישיון כלל ולטענתו, ציין שרישיונו אינו בתוקף כי משרד הרישוי לא שלח לו רישיון.

6. ב"כ המבקש ציין, כי לדעתו אין הבדל בין תצהיר לבין רישיון לא בתוקף, וכי שניהם מלמדים כי אין למבקש רישיון נהיגה בתוקף להפקדה.

7. להודעה החדשה צורף תצהיר ובו, בסעיף 3 ציין כי אין ברשותו רישיון נהיגה להפקדה והוא מבקש לראות בתצהירו תצהיר חלף הפקדה.

8. אשוב ואדגיש, כי על-פי תקנה 557(ב) לתקנות, תצהיר יוגש רק מקום שבו רישיונו של הנאשם אבד.

9. בהיעדר הצהרה על אובדן רישיון, אין התצהיר מהווה תחליף הפקדה.

10. תמיהותיו של הסנגור, כמו גם טענותיו, עדיף היו אילו לא היו נטענות כלל.

11. הבקשה נדחית.