החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 23/12/24, לאחר שהמבקש לא התייצב למשפטו.

בבקשתו טוען המבקש כי נעצר על ידי שוטר בגין חשד לביצוע עברת שכרות אשר בדק אותו ובסיום האירוע החתים אותו על מסמכים ואף נערכו לו שימועים, שבגינם נפסל רישיונו מנהלית והושבת רכבו למשך 30 יום.

לטענת המבקש לא התייצב למשפטו כיוון שהמסמכים שניתנו לו הושארו על ידו בתוך הרכב שהושבת וכי רכב זה (שאיננו בבעלותו), הוחזר לבעליו בסיום ההשבתה, אך מכיוון שאיננו בעליו של הרכב לא קיבל את המסמכים חזרה ולא זכר את התאריך.

המבקש גם טוען שאיננו זוכר אם קיבל זימון בשטח למשפטו.

בעניין המועד שנודע לו על פסק הדין, אין המבקש מפרט בבקשתו מועד זה אך טוען כי אישור המסירה הקיים בתיק בית המשפט מיום 22/1/25 איננו נושא את חתימתו.

המבקש טוען כי יש לו סיכויי הגנה טובים אותם הוא נמנע מלפרט, פרט לטענה כללית בדבר בעיה בראיות בעניין נהיגתו והפעלת המכשיר כמו גם טענה לפיה צלח במבחן המאפיינים.

החלטתי ליתן החלטה בתיק אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה שכן לדעתי אין בה צורך וכפי שאפרט להלן:

על פי תקנה 38(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, התל"ד- 1974, בעברות תעבורה מסוג העברה שיוחסה למבקש רשאי השוטר בשטח למסור לו הזמנה ואין כל צורך בזימון אחר כנטען על ידו.

המבקש קיבל מהשוטר זימון ליום 23/12/24 ואף חתם על שובר קבלת הזימון, שנסרק ומצוי בתיק בית המשפט.

המבקש אף טרח לציין כי בשימוע לא החזיק ברישיון נהיה ונאלץ ללכת לעו"ד ולחתום בפניו על תצהיר לפיו רישיונו אבד ולהפקידו במשטרה, אך לא טרח לברר במשטרה למתי זומן וגם א עם עורך הדין שבוודאי היה אומר לו שתאריך כזה כבר קיים.

אשר על כן אין למבקש אלא להלין על עצמו.

על פי דין מי שאיננו מתייצב למשפטו רואים אותו כמודה בעובדות, לכן בדין מצא אותו בית המשפט אשם בעברות שיוחסו לו וגזר את עונשו.