אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם לא עצר עת ניתנה לו ההוראה על ידי השוטר לעצור רכבו. נקודת המחלוקת היא האם מוקנית לנהג זכות לבחור היכן ומתי יעצור רכבו והאם רשאי הוא לסרב למסור רישיונותיו עד שיקבל פרטי השוטר.

דיון והכרעה

מעיון בת/3 עולה כי השוטר מתאר כי הבחין ברכבו של הנאשם נוסע בנתיב השמאלי "כ-3 ק"מ .... והוא אינו חוזר לנתיבו משסיים את העקיפה". השוטר ממשיך ומתאר כיצד כרז לנאשם בכריזה מספר פעמים ואולם הנאשם סירב לעצור בשול הדרך. בהמשך מציין השוטר כי "רק כעבור קילומטר הצלחתי לבצע הורדה שלו לשוליים".

בת/2 מפרט השוטר כי "ביקשתי מהנהג לעצור במקום בטוח הנהג סירב, ביקשתי מספר פעמים הנהג המשיך לסרב לעצור וסימן עם ידו שהוא לא מוכן".

השוטר מציין כי נאלץ לעקוף את הנאשם, לנסוע לפניו ולהאט את נסיעתו עד עצירתו. השוטר מציין כי הזדהה בתעודת מנוי וביקש רישיונות אך הנאשם הציג רישיון נהיגה וסרב למסור את רישיונות הרכב.

נקודה הראויה לציון, בשלב זה, היא שהשוטר מציין בת/2 כי האירוע צולם על ידו ועל ידי הנאשם. לבית המשפט לא הוגשה כל ראיה על ידי מי מהצדדים ואולם בהסכמת הנאשם, הוצג לבית המשפט סרטון אשר צולם על ידי השוטר והוקרן בבית המשפט במכשיר הטלפון הסלולרי של השוטר. לנקודה זו אתן משקל בהמשך הכרעת הדין.

עיון בת/3 מעלה כי השוטר חוזר בעקביות על רוח הדברים בת/1 ובת/2.

אומר כבר עתה כי עדותו של השוטר עשתה עלי רושם מהימן, נתמכה בראיות אשר הוגשו לבית המשפט, וכן נותר הוא איתן בגרסתו גם לאחר חקירתו הנגדית על ידי הנאשם.

מנגד , טענת ההגנה של הנאשם התבררה כמגמתית ולא מדויקת, וגם זאת בלשון המעטה. כך התברר כי לנאשם עד ואולם הוא לא הביאו לעדות (עמ' 5 ש' 21-23 לפר'). כמו כן לעניין צילום האירוע טען הנאשם כי "שהשוטר עצר אותי בכלל, התחלתי לצלם" (עמ'5 ש' 2 לפר') ואולם גם בנקודת זו כשל הנאשם ולא הציג את הסרט לבית המשפט, סרט אשר יכול היה לתמוך בגרסתו.

די היה בראיות התביעה על מנת לבסס את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר, ואולם הנאשם אשר בחר להעיד להגנתו, ואשר נתן הסכמתו כי בית המשפט יצפה בסרטון האירוע, סתם את הגולל על סיכויי הגנתו.

הנאשם העיד, בעדותו הראשית, כי עקף משאית ולא יכול היה לחזור לנתיב הימני כי משאית אחרת הייתה בנתיב מימין. הנאשם הודה כי "בא שוטר וצפצף אחרי" (עמ' 7 ש' 26 לפר') וכן המשיך וציין כי השוטר שוחח עימו מהחלון במהירות 70 קמ"ש ומאחר והיה עומס, כך לדבריו, "לא הסכמתי לדבר איתו והוא נעלב" (עמ 7 ש' 29 לפר').

בשלב זה עבר הנאשם לבסס הגנתו על נ/1- הנחיות נסיעה בכביש 6 אותן הוציא, ככל הנראה מהמרשתת (אינטרנט) ומהן למד הוא כי "אם העצירה סובל דיחוי אל תעצור..." (עמ' 7 ש' 30-31 לפר').

בשלב זה של הדיון, הוקרן לבקשת הנאשם סרטון אשר צולם בעת האירוע על ידי השוטר.

זה המקום לציין כי מדובר במחדל של התביעה אשר לא טרחה להשיג את הראיה מבעוד מועד, לא תיקנה את כתב האישום ואף לא דאגה כי הסרט האמור יוצג בבית המשפט. כבר אמרו חכמים כי "תמונה שווה יותר מאלף מילים" ובוודאי כאשר מחזיקה המדינה בידה "ראיית זהב" או אז, עליה לעשות הכל על מנת שתובא הראייה בפני בית המשפט.

יחד עם זאת , צפייה בסרטון האמור , הגם שלא הוגש כראיה, חיזקה את האמור בראיות (וזאת על אף שלא נדרש חיזוק לצורך הרשעת הנאשם במקרה זה שכן די היה בראיות אשר הוגשו).

כאשר נחקר הנאשם נגדית, אישר הוא כי החליט שלא לציית להוראות השוטר כי חשש שהדבר מסכן את חייו וכך אמר : "כשזה מסכן את החיים שלי, אני פועל אחרת, אם זה לא היה מסכן את החיים שלי, הייתי שומע לשוטר..." (עמ' 9 ש' 18-19 לפר'). הנאשם אף ממשיך ומציין "אם האזרח חושב אחרת מהשוטר , יש בתי משפט ומח"ש, אחרת שהשוטר יהיה הסמכות העליונה במדינה" (עמ' 9 ש' 22-23 לפר').

כאשר המשיך להקשות התובע ושאל את הנאשם מדוע סירב לעצור השיב הנאשם "לא סירבתי, דחיתי את זה,(הדגשה שלי -ט.פ.) עד שיגמר המעקה" ( עמ' 9 ש' 25 לפר').

מכל האמור לעיל עולה התנהגות המהווה אי ציות להוראת שוטר בצורה חד משמעית אשר אינה משתמעת לשני פנים.

שוטר בתפקיד, חוסה תחת הגנת החוק המצויה בתקנה 32 (א) לתקנות התעבורה. החוק מקנה לשוטר סמכות לעבור על חוקי התנועה לצורך מילוי תפקידו וביצוע פעולות אכיפה.

מובן כי על השוטר לעשות ככל שביכולתו שלא לסכן משתמשי הדרך. יחד עם זאת גם אם סבר הנאשם כי השוטר פעל שלא כדין, חייב היה הנאשם לציית להוראתו מיידית, ללא כל וויכוח ומבלי "לדחות" ביצוע הוראת השוטר למועד אשר נוח לו.

לעניין זה יפים דבריו של כב' הש' אופיר בתת"ע 9302-11-15 מדינת ישראל נ' לוי יצחק :

"התנהגות הכוללת אי ציות מיידי להוראה לגיטימית שנותן שוטר לנהג מהווה עבירה על החוק"

אין חולק , כך גם לדברי הנאשם, כי הבין את הוראת השוטר ואולם בחר שלא לציית לה מסיבותיו.

אני דוחה את טענת הנאשם על פיה פעל לפי הוראות והנחיות של כביש 6 מאחר והנחיות אלה, עם כל הכבוד, אינן גוברות על הוראות החוק והינן בגדר הנחיות ו/או המלצות בלבד, חשובות ככל שיהיו.

לעניין האישום המייחס לנאשם עבירה של נסיעה שלא בצידו הימני של הכביש הרי שהוכחו יסודות העבירה בראיות התביעה. הנאשם לא חקר את השוטר נגדית באשר לאישום זה ולא סתר את גרסת התביעה.

איני מקבל את טענת הנאשם על פיה נאלץ לנהוג בנתיב השמאלי מאחר ולא יכול היה לסיים את עקיפת המשאית שכן עקיפה לא אמורה להמשך זמן רב ולהימדד בקילומטרים אלא במרחק קצר .

זאת ועוד, סירובו של הנאשם למסור מסמכים עד אשר השוטר יזדהה , עולה אף היא לכדי אי ציות להוראת שוטר כמשמעותה בחוק, שכן אין לנאשם סמכות קנויה בחוק לסרב למסור מסמכים ולהתנות מסירתם בתנאים מוקדמים אלו או אחרים.

לאור האמור, לאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה, ולאחר ששקלתי את כל הראיות, העדויות וכל שיקול אפשרי, נכון אני לקבוע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק את אשמתו של הנאשם ואני מרשיע אותו בביצוע העבירות המיוחסות לו בשני כתבי האישום.

גזר דין

הנאשם הורשע , לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של אי ציות להוראות שוטר, בניגוד לתקנה 23(א)(1)לתקנות התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 ובעבירה של נהיגה ברכב שלא בצידו הימני , קיצוני של הכביש בניגוד לתקנה 35 לתקנות התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961.

חומרת העבירה ומתחם הענישה

אי ציות להוראות שוטר הינה עבירה חמורה בדיני התעבורה. עבירה זו מצביעה על זלזול מופגן בחוק ובמרות אוכפי החוק.

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

ברע"פ 8452/14 יאסין נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 24.12.14), נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין בו הורשע המערער אשר לחובתו 184 הרשעות תעבורה קודמות בעבירה של אי ציות להוראות שוטר ובנהיגה רצופה מעל 4 שעות. על המערער נגזרו שני חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, קנס בסך 1,000 ₪ והתחייבות כספית להימנע מביצוע אותה עבירה.

ברע"פ 4812/14 טלר נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 5.8.14), נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין בו הורשע המערער בעבירת אי ציות להוראות שוטר, שבית המשפט המחוזי הקל במקצת את עונשו והעמידו על 45 ימי פסילה חלף 3 חודשי פסילה שהוטלו עליו וזאת בשל חלוף הזמן מביצוע העבירה. נותרו על כנם קנס בסך 1,500 ₪ ופסילה על תנאי של שלושה חודשים למשך שלוש שנים.

ברע"פ 1812/14 אבשלום נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 25.3.14), נדחתה בקשת רשות הערעור על פסק דין בו הורשע המערער בעבירת אי ציות להוראות שוטר והושתו עליו שני חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים , קנס בסך 2,000 ₪ והתחייבות להימנע מביצוע אותה עבירה בסך של 5,000 ₪.

ברע"פ 7862/13 אבו אלמפלפל נ' מדינת ישראל, לא פורסם (20.11.13) נדחה ערעורו של המערער אשר בעברו 108 הרשעות תעבורה, שהורשע בעבירה של אי ציות להוראות שוטר ונותר על כנו עונש של 3 חודשי פסילת רישיון בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 1,000 ₪.

ברע"פ 1034/13 אליהו רונן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו](17.2.13) נדחה ערעורו של המערער אשר נדון לפסילה של 5 חדשים בפועל, 6 חדשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 2,500 ₪.

ברע"פ 10314/08 עיסא צפוות נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו](23.12.08) נדחה ערעורו של המערער שהורשע בעבירה של אי ציות להוראות שוטר ונותר על כנו עונש של 6 חודשי פסילת רישיון בפועל, פסילה על תנאי של 8 חדשים למשך שנתיים וקנס בסך 2,000 ₪.

לאור האמור הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לאור נסיבות בצוע העבירה על פי עובדות כתב האישום הינו:

פסילה בפועל לתקופה של 30 ימים עד 6 חדשים, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס שנע בין מאות לאלפי ₪ .

באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע עבירה זו:

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 94' , צבר לחובתו 22 הרשעות קודמות .

אין בעברו עבירה דומה ורישיונו לא נפסל מעולם.

לאחר ששמעתי הנאשם בטיעוניו לעונש, שוכנעתי כי הנאשם הפנים את מהות העבירה וכי אין מדובר בהתנהגות המאפיינת אותו , שכן, הנאשם הינו אדם נורמטיבי , מהנדס במקצועו , אב ל- 4 ילדים.

בנסיבות המיוחדות של המקרה, לאור הסבריו של הנאשם אשר סבר כי הוא נמצא במצב מסכן חיים מבחינה בטיחותית, החלטתי לסטות מהמתחם ולהקל בעונשו.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

- הנני גוזר על הנאשם קנס בסך 1,500 ₪.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי ותועבר לגביה באמצעות המרכז לגביית קנסות.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום.

- הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים

וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה או שנייה.

- הנאשם יחתום היום במזכירות בית המשפט על התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע למשך שנתיים מביצוע עבירה בה הורשע, דהיינו, אי ציות להוראת שוטר.

לא יחתום, ייאסר למשך 30 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי בלוד.

ניתנה והודעה היום ז' חשוון תשע"ז, 08/11/2016 במעמד הנוכחים.