עוד ציינה השוטרת בדוח שערכה ממועד האירוע, כי חלונות רכב הנהג היו נקיים וללא ווילונות או מדבקות והיה בינה לבין הנאשם קשר עין רציף מרגע שזיהתה את ביצוע העבירה ועד עצירת הרכב.

עוד ציינה השוטרת כי במועד האירוע, הראות הייתה טובה, מזג האוויר היה נוח והנאשם היה לבדו ברכב והשעה הייתה שעת בוקר.

עוד ציינה השוטרת את תגובת הנאשם :"אני רק החזקתי את הטלפון, לא דיברתי, לא השתמשתי".

מנגד טען הנאשם בישיבת ההקראה כי הוא זיהה את רכב השוטרת כרכב משטרה סמוי, הוא כפר בעובדה שאחז בידו טלפון נייד, לטענתו מה שאחז בידו הייתה קופסת משקפיים שחורה כשהוא מציין ששתי ידיו היו מונחות על ההגה.

יצוין עוד, כי הנאשם לא כפר בעובדה כי במועד האירוע היה בחזקתו טלפון נייד אולם לדבריו הטלפון היה מונח על הכיסא בצד ימין ובו לא אחז.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם (ת/1 וקופסת המשקפיים בצבע שחור אותה הציג הנאשם בפניי) ושמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1. עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה תוך שהיא מתייחסת לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום, העדה נהגה ברכב משטרתי סמוי וציינה כי נסעה במקביל לרכבו של הנאשם תוך יצירת קשר עין ישיר עימו בהבחינה בבירור בביצוע העבירה ובנסיבות ביצועה, כולל האופן בו אחז הנאשם במכשיר הטלפון.

2. תגובתו של הנאשם שתועדה בת/1 מסבכת אותו וקושרת אותו לרכיבי העבירה המיוחסת לו.

3. לא מצאתי תימוכין לגרסתו שהדברים שנרשמו בדוח (ת/1 סעיף ה') לא נאמרו מפיו כפי שהעיד בישיבת ההוכחות :"ביקשתי שתרשמי שלא תפסתי, לא השתמשתי, לא ביקשתי שתרשמי מה שרשום פה" (עמוד 3 שורה 14).

4. עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

5. מאידך, גרסת הנאשם לא עשתה עלי רושם אמין, הנאשם לא הביא כל תימוכין לגרסתו שהשוטרת טעתה בראיית הדברים, ולמעשה ראתה אותו אוחז בנרתיק משקפיים (שחור) ולא בטלפון נייד. נוכח הקרבה בין כלי הרכב שלא נסתרה גם על ידי הנאשם, בלא חסם כלשהו או מכשול שיפריע ליכולת של העדה לצפות באופן נהיגתו של הנאשם, לא מצאתי לנכון לקבל את טענתו בדבר שגגה שנפל אצל השוטרת.

6. לא הוצגה בפני כל ראיה שיש בה כדי לבסס הנחה כי השוטרת טעתה או לא דיברה אמת, בהעדר טענות של ממש כנגד הגינותו של השוטר, מהימנותו אינה מוטלת בספק, ובית המשפט יכול לבסס עליה קביעות עובדתיות איתנות (ע"פ י-ם 2416/08 גלבוע נגד מדינת ישראל).

7. תגובתו הספונטנית של הנאשם שניתנה במעמד רישום ת/1 מסבכת אותו ומחזקת את עדותה של השוטרת.

8. סעיף 28 (ב) לתקנות התעבורה אינו מחייב לצורך הרשעה בשימוש (דיבור) אחיזה לכשעצמה בזמן הנהיגה מבססת את יסודות העבירה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי את עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת

התביעה, הנני קובע כאמור כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של שימוש בטלפון מיום 12/10/14.

משהרשעתי את הנאשם לאחר שמיעת ראיות נחשפתי לעברו הכולל 13 הרשעות קודמות מתוכן 2 הרשעות דומות האחת מיום 24/11/15 והשנייה מה-13/9/12.

עתירת המאשימה הייתה לאור עברו התעבורתי הדומה להטיל עליו עונשי פסילה ממשית ופסילה על תנאי וקנס כספי.

מנגד טען הנאשם כי הוא מפרנס יחידי, אב ל-2 ילדים, וחולה סכרת והרישיון נדרש לפרנסת משפחתו.

לאחר ששקלתי את חומרת העבירה, את מתחם הענישה הנהוג, את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שהוצגו בפני, את וותק נהיגתו ועברו התעבורתי, לפיכך אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

קנס:

אני מטיל על הנאשם קנס כספי בסך 1500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ו רצופים החל מיום 1/6/16 ובכל 1 לחודש. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי ותועבר לגביה באמצעות המרכז לגביית קנסות.

ב"כ הנאשם/ הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום.

פסילה על תנאי:

הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודש וזאת על תנאי למשך שנה והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תשע"ו, 01/05/2016 במעמד הנוכחים.