לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של הנאשם לאחר שלא התייצב לדיון ביום 15.7.25.

אין מחלוקת כי הנאשם ידע על מועד הדיון. המבקש פנה לטיפול רפואי ביום 14.7.25, אך לא הגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, לא ביום שבו חלה, וגם לא ביום למחרת. מדובר באישור רפואי שאינו ערוך לפי פקודת הראיות, אלא שגם בהתעלם מכך, הבקשה הוגשה רק לאחר שהנאשם קיבל לידיו את פסק הדין שבו הוא נשפט בהעדרו.

גם לא שוכנעתי כי השארת המצב על כנו יגרום למבקש עיוות דין. הכלל הוא משסיים בית-המשפט את מלאכתו והוציא מתחת ידיו פסק-דין, "מעמדו של המבקש הוא של מי שנשפט והורשע כדין. לכן, כאשר מבקש הוא כי פסק-הדין יבוטל, עליו הנטל לשכנע את בית-המשפט מדוע יינתן לו "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של ההליך אשר הסתיים" (רע"פ 8583/04 חילף נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (02.11.04)). המבקש נתפס נוהג ללא מלווה כחוק, כאשר ברכב היו חמישה נוסעים. המבקש לא הביא ולו ראשית ראיה שממנה ניתן ללמוד כי האישום שגוי או כי העובדות המתוארות בנסיבות אינן נכונות.

הנאשם טען כי הרשעתו תגרום לו לנזק בלתי הפיך בהיותו המפרנס היחיד בבית. הדבר לא הוכח באמצעות מסמכים כלשהם, וממילא העונש שהוטל על המבקש אינו מכביד. על המבקש הושתה פסילה בפועל בת 3 חודשים, שהיא פסילת המינימום הקבועה בחוק. במסגרת גזירת הדין, לקחת בחשבון כי הנאשם ריצה 30 ימי פסילה מנהלית. כמו כן, הושתו על הנאשם עונשים של פסילה על תנאי וקנס שהם סבירים בנסיבות העניין.

הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, נדחית.

ניתנה היום, כ"ו אב תשפ"ה, 20 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.